סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה – טווס

 

"וכן חיה ועוף כיוצא בהן וכו'. אמר ריש לקיש, כאן שנה רבי: תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה. פשיטא? אמר רב חביבא: משום דרבו בהדי הדדי, מהו דתימא מין חד הוא, קמ"ל. אמר שמואל: אווז ואווז הבר כלאים זה בזה" (בבא קמא, נה ע"א).

פירוש: נאמר במשנה: וְכֵן חַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בָּהֶן וכו'. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּאן שָׁנָה רַבִּי, כלומר, בהלכות אלו, שחיה ועוף דינם כבהמה לכל העניינים שמנינו במשנה, ובכללם כלאים, כלולה אותה הלכה הכתובה בתוספתא כי תַּרְנְגוֹל טַוָּוס וּפַסְיוֹנֵי נחשבים כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה, שדין כלאיים חל גם על עופות. ותוהים: פְּשִׁיטָא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, ומה החידוש באלה דווקא? אָמַר רַב חֲבִיבָא: מִשּׁוּם דְּרָבוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי [שהם גדלים יחד], מַהוּ דְּתֵימָא [שתאמר]: מִין חַד [אחד] הוּא ואינם כלאים זה בזה, על כן קָא מַשְׁמַע לָן [השמיע לנו] שהם מינים נבדלים, וכלאים זה בזה. ואגב הלכות אלה בכלאי עופות אָמַר שְׁמוּאֵל: אַוָּוז וְאַוַּוז הַבָּר הרי הם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה ואין הם נחשבים למין אחד (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: טווס     שם באנגלית: Peacock    שם מדעי: Pavo cristatus
  
שם נרדף במקורות: תוכי     


נושא מרכזי:  מהו "טווס" על פי המקורות?


האזכור הראשון של השם טווס הוא בתוספתא (כלאים, ליברמן, פ"א הל' ז'): "תרנגול טווס ותרנגול פסיאני אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה". רש"י בסוגייתנו פירש: "טווס - פווא"ן בלע"ז" כשמו הלטיני של הטווס. לטווס שמות נוספים שהבולט בהם הוא "תוכי" שעליו ארחיב להלן. שם נוסף, על פי רש"י ביחזקאל (כז ט"ו), הוא הבנים. גם כאן אנו מוצאים את הלעז פאו"ן: "קרנות שן והבנים - קרני יעלים ועצמות פיל וטווסים עופות ששמן פאו"ן בלע"ז". רד"ק (מלכים ב' יז לא) פירש: "... ובירושלמי אדרמלך וענמלך זה טווס ופסיוני וטווס הוא הנקרא בלשון לע"ז פאון וידוע הוא ופסיוני הוא שלו ותרגום שאל ויבא שלו שאילו בשרא ואייתו פסיונין".

מההלכה המובאת בתוספתא ניתן להסיק שהטווס דומה לתרנגול ולפסיון. אם אכן אנחנו מזהים באופן מדוייק את התרנגול והפסיון הרי שהברייתא מתייחסת לשלושה מינים קרובים גם מנקודת מבט טקסונומית מודרנית. שלושת המינים נכללים בתת-משפחת הפסיונים (Phasianinae) במשפחת הפסיוניים (Phasianidae) שבסדרת התרנגולאים (Galliformes). הקרבה הטקסונומית מאפשרת הכלאות בין המינים ולכן הן נאסרו (בנושא זה הרחבתי במאמר "תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה"). על דור המבול נאמר (בראשית רבה, וילנא, בראשית, כח ח'): רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס, הדא הוא דכתיב כי השחית כל בשר, השחית כל אדם אין כתיב אלא כי השחית כל בשר וכו'". תת-משפחה הפסיונים מתאפיינת בדו-צורתיות חזקה בין זכרים ונקבות כאשר הזכרים צבעוניים מאד ובעלי דילדולי צוואר וזנב ארוך. בדרך כלל הזכרים גדולים יותר מהנקבות ובעלי זנבות ארוכים יותר. הזכרים אינם נוטלים חלק במאמץ גידול הצעירים. מזון קבוצה זו כולל בדרך כלל זרעים ומעט חרקים.

מאפיין נוסף של הטווס המשתמע מהמקורות הוא צבעוניותו ויופיו. בילקוט שמעוני (תזריע, רמז תקמ"ז) אנו מוצאים: "בשר ודם מבקש לצור צורה כמה סממנין צריך להביא עד שלא יצור אותה אבל הקדוש ברוך הוא צר האדם מתוך טפה אחת, בוא וראה טווס הזה שס"ה גוונין יש בו והוא נוצר מטפה אחת של לובן הוי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו וכו'". בעל "מוסף הערוך" (ערך "טווס") כתב בלשון ציורית: "פי' בלשון יוון מין עוף אשר זנבה נעלס מלא עינים מגוונים שונים". תיאור צבעיו הרבים של הטווס סותר לכאורה את דברי התוספתא (נגעים, צוקרמאנדל, פ"א הל' ה'): "הבגדים והעורות מטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים ואיזה הוא הירקרק שבירוקין ר' אליעזר אומר כשעוה וכקורמל סומכס אומר ככנף טואס וכחוץ של וכו'". לשאלה זו נדרש בעל "הכתב והקבלה" (ויקרא, פי"ג מ"ט):

"ירקרק. ירוק שבירוקים (רש"י ממתני' דנגעים פי"א מ"ד ובת"כ) והוא מדלא אמר ירוק, כפל האותיות לרבוי ולהפלגה שיהיה חוזק הירקות שבהצטרף כל הירוקים הוא ירוק מהם. ואמרו בתוספתא פ"א מנגעים ואיזה הירוק שבירוקים ר"א אומר כשעוה וכחלמון סומכוס אומר ככנף טווס וכהוץ של דקל (הגר"א שם במשנה. וע"ש בר"ש) לפי"ז ירקרק הוא מראה כרכום הנקרא (געלב) כמו ונהפכו כל פנים לירקון (ירמיה למ"ד) שהוא מראה פנים כרכום (געלבזוכט) והמתרגמים ירקרק (גרין) אינו מדויק. ומראה כנף טווס שאמרה התוספתא אינו בטווס המצוי בינינו, כי לזה כמה גוונים משונים, דנוצותיו ממעל צבעם ירקרק חרוץ (גאָלדגרין) נוצץ בזוהר אדמוני, ראשו חזהו וצוארו כמראה תכלת (לאזור בלויא) וקצת נוצת זנבו צבעים שונים כליל כל יופי, וממנו אמרו בילמדנו פ' תזריע, בוא וראה הטווס הזה שס"ה מיני צבעונים יש לו, ובודאי כיונו למין טווס שאיננו רק במראה ירקרק וכו'".

לענ"ד אמנם כדברי "הכתב והקבלה" הצבע "ירוק" במקרא ובספרות חז"ל הוא הגוון הנקרא היום צהוב (ראו במאמר "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ") אך ייתכן ש"ירוק שבירוקים" הוא אכן ירוק גם בשפתנו. אם כך הם פני הדברים הרי ש"כנף טווס" הוא אולי הכנף של המין טווס ירוק (תמונה 2). ח. י. קוהוט (ערך "טווס") התמודד עם קושי זה באופן שונה וייחס למדרש גוזמא ("ובהפלגה נאמר"). לדעתו צבע הטווס "ירקרק חרוץ gelbgrun). ייתכן והמדרש התייחס למגוון הגוונים הגדול הנובע מהשתברות קרני האור בניגוד לצבע הבסיסי שהוא ירוק או כחול. בלשונו של בעל "מצודת ציון" (דברי הימים ב'. ט' כ"א): "ותוכים - הם העופות יפות הנוצות בחלוף הגוונים וקרויים טווס".

ביטוי נוסף ליופיו של הטווס נמצא במדרש אגדת בראשית (בובר, לא) המשווה בינו לבין הפסיון: "משל למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות טווס על שולחני, הלך אוהבו מיד והביא את הטווס והעמידו על השלחן, רץ להביא את המאכלת לשוחטו, צווח המלך ואמר לו מה אתה עושה, וכי כך אמרתי לך, מתאוה אני לראות טווס (פא"ווז בלע"ז) על שולחני שחוט, אלא עומד, ועל שהבאת את הסכין הרי פאסין (פאז"אן בלע"ז) לפניך, שחוט אותו תחת הטווס וכו'".
 

    
 תמונה 1. טווס         צילם: מויש יאול    תמונה 2. טווס ירוק        צילם:  Dr. Raju Kasambe



 

תמונה 3. צילם:   By Aaron Logan
 

 

הטווס  כ"תוכי

את הטווס אנו מוצאים כבר במקרא: "כי אני תרשיש למלך בים אני חירם אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב וכסף שנהבים וקפים ותכיים" (מלכים, א' י' כ"ב). פסוק דומה מופיע בדברי הימים (ב' ט' כ"א): "כי אניות למלך הלכות תרשיש עם עבדי חורם אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש נשאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים". מוסכם על רוב החוקרים שהתוכיים הם טווסים. מוצא הטווס הוא תת-היבשת ההודית, בה הוא מהווה ציפור לאומית. על פי הפסוקים נמשך המסע להודו וחזרה 3 שנים. ניתן להניח שהמסע התחיל בחורף בגלל התלות ברוחות המונסון. בעונה זו נעזרו ברוחות המונסון הנושבות ממערב למזרח. המסע חזרה התחיל בסוף האביב או תחילת הקיץ והתבסס על הרוחות הנושבות ממזרח למערב. בציר מסחר זה הובאו סחורות נוספות מהודו כמו בשמים ובעלי חיים אחרים (ראה עוד במאמר "ואי אתי קוף רמי להו אידי").

התרגומים הארמיים והפשיטתא מתרגמים תוכי = טווס. בתרגום ה – 70 אמנם כתוב אלמוגים אך טעות זו תוקנה בנוסח ה – 70 מהמאה ה – 4 (Hexapla) ונכתב Taonon כלומר טווס. גם בוולגטה ובספרות ימי הביניים היהודית מתורגם תוכי לטווס. רש"י בסוגייתנו מתרגם: "טווסא - פואו"ן". בניגוד לגרסה "דטיוסא" שלפנינו גורס רש"י כמו שנכתב בכמה כתבי יד "טווסא". ד"ר משה קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י" פואו"ן (paon) = טווס. בדברי הימים (שם) מפרש רש"י: "שנהבים - שן פיל ופיל עצמו. וקופים - מע"ר קאצ"ן. ותוכיים – טווסין". הרד"ק מפרש במלכים (שם): "שנהבים וקופים ותוכיים - תרגם יונתן שן דפיל וקופין וטווסין שן הפיל ידוע והקוף גם כן שדומים פניו לפני אדם וטווס הוא העוף הנקרא בלע"ז פאוו"ן". בטמילית שהיא השפה המדוברת בדרום מזרח הודו ובסרילנקה נקרא הטווס בשם טוקיי ומשם הובאו הטווסים יחד עם הפילים והקופים.

השם "תוכי" שניתן לעוף Parrot בעברית חדש יחסית והתחילו להשתמש בו רק במאה ה – 20. לדעת מ. דור מקור הטעות הוא בשמו של התוכי בטורקית "טוי". שלושת המינים שהובאו מהודו (פיל, קוף וטווס) אכן היו המינים המבוייתים הבולטים והמרשימים ביותר שניתן היה להביא מדרום מזרח הודו. לטווס היו יתרונות רבים כחיית מחמד וכחיה למאכל. הוא העוף הגדול ביותר, איננו רגיש למחלות ומסתגל בקלות לסביבת האדם. כנראה שגידלו אותו ולכן היה שכיח בדומה לעופות בית אחרים. כך ניתן להבין מדברי רבי (בבא קמא, נה ע"א): "וכן חיה ועוף כיוצא בהן וכו'. אמר ר"ל, כאן שנה רבי: תרנגול טווס ופסיוני - כלאים זה בזה. פשיטא? אמר רב חביבא: משום דרבו בהדי הדדי, מהו דתימא מין חד הוא, קמ"ל". אם אנו מזהים נכון את המינים ברשימה של רבי הרי שאכן עשויות להתרחש הכלאות ביניהם משום שכולם משתייכים למשפחת הפסיוניים (1). בע"ה ארחיב בנושא זה לקראת מועד לימוד הסוגיה בבבא קמא.

הטווס מפורסם בעיקר בזכות צבעיו המרהיבים ואף הפך לסמל לגנדרנות צבעונית. ייתכן ודברי הגמרא "עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונין וכו'" (ברכות, ו ע"ב) מכוונים אליו. התאור של השתנות גוונים בהשפעת השמש מאפיינת את הטווס המצטיין במגוון צבעים פיזיקליים (ראה ב"הרחבה" במאמר "עוף אחד יש בכרכי הים"). במדרש תנחומא (פרשת תזריע סימן ג) נאמר: "בא וראה הטווס שבו שלש מאות וששים [וחמשה] מיני צבעונין". בירושלמי (סוכה, פ"ג נג ע"ד) אנו מוצאים: "אי זהו ירקרק שבירוקים? ... סומכוס אמר: ככנפי טווס". הביטוי "עוף אחד יש בכרכי הים" מתאים לטווס שמוצאו בהודו וסרילנקה אך מאידך גיסא הטווס היה מוכר היטב מהסביבה הקרובה, ואף גידלו אותו, ואילו הביטוי "עוף אחד יש בכרכי הים" מתאים יותר לעוף נדיר  
 


* תודה לד"ר עוזי פז על הערותיו המועילות למאמר זה.
(1) מין ביולוגי מוגדר כקבוצת פרטים בעלי הסטוריה גנטית משותפת המסוגלים להכליא ביניהם, ולהעמיד צאצאים פוריים. קבוצה זו מבודדת מקבוצות אחרות בעלות הסטוריה גנטית שונה. הגדרה זו, כפי שהיא, סותרת את הנאמר במשפט למעלה משום שעצם העובדה שניתן להכליא בין טיפוסים שונים מעידה על כך שהם אינם מינים נפרדים. למעשה מקובל להוסיף להגדרה לעיל הסתייגות האומרת שהיא מוגבלת רק לתהליכים טבעיים ולא להכלאות מאולצות על ידי אדם (בעלי חיים המוחזקים בשבי). מסיבה זו יעל ועז נחשבים למינים שונים למרות שניתן להכליא ביניהם ולקבל צאצאים פוריים (יעז). קיימים גם דיווחים על הכלאות נדירות בין כבשים ועיזים ועוד.

 

רשימת מקורות:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 134-135). 
 

לעיון נוסף:

ז. עמר, כשרות הטווס, שנה בשנה תשס"ג . ראה כאן.

על התפתחות השם תוכי במשמעותו בימינו (parrot): ז. עמר ות. רוזמרין-זאב, 'ברבורים ותוכיים: שמות מוטעים שהתקבעו בעברית בת ימינו', לשוננו, פ (תשע"ח), עמ' 365 – 384.  לקריאה הקש כאן.

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר