גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף כ"א, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא קמא
דף נ ע"א

"הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה" - לטובתם

איתא בגמרא (נ ע"א, וכ"ה ביבמות קכא ע"ב), אודות התנא ר' נחוניא חופר שיחין (-שהיה חופר בורות ושיחין בדרכים להחזיק בהן מים לצורך עולי רגלים): "אמר רבי אחא, אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר (תהלים נ, ג) 'וסביביו נשערה מאד', מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה, ר' נחוניא אמר מהכא (שם פט, כ) 'אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו'". ויש להבין הנהגה זו, דהא ממה נפשך, אם עושין דבר שנחשב כחטא ועון, מדוע לא ידקדקו גם עם אלו שאינם נחשבים צדיקים, והלא בהמשך הגמרא איתא: "אמר ר' חנינא, כל האומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו חייו, שנאמר (דברים לב, ד) 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט'", ולמה אם כן יוותרו על מעשים אלו לשאר בני אדם, ואם אין הדבר נחשב כחטא ועון, גם לצדיקים לא ידקדקו עליהם.

ונפתח בשלשה ביאורים שכתב בזה רבינו יצחק קארו זצ"ל (דודו של רבינו הב"י) בספרו 'תולדות יצחק' עה"ת (פר' אחרי), וז"ל: "... ונראה שזה לשלשה טעמים: אחד, לפי שהצדיקים לפניו תמיד ומשגיח בהם תמיד, לכן כל חטא שיחטא, אפילו הוא קטן מאד, מענישו מיד, ומי שהוא רחוק מהשי"ת אינו חושש כל כך לחטאתו, וכאילו אינו רואהו; השני, שלא יעשה משא גדולה של עונות להאבידו, אלא לנקותו מעט מעט, כאמרם ז"ל (עי' ע"ז ד.) על פסוק (עמוס ג, ב) 'רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונתיכם', שאמרו משל לעשיר שיש לו לווים הרבה, מאוהבו לוקח מעט מעט הלואתו, ולשונאו אינו חפץ אלא הכל בפעם אחד ואין לו, ובסוף משליכו בבית האסורין ויהיה שם כל ימיו; השלישי, לפי שהחטא הקטן הוא גדול למי שהוא ירא אלקים וסר מרע".

והנה כלפי הטעם השני, שהנהגה זו נועדה לטובת הצדיקים, לנקותם מעוונותיהם מעט מעט, יש להביא את דברי ה'מאירי' ב'חבור התשובה' (שבר גאון מאמר א פ"ד), בהם מתבאר יסוד זה בתוספת נופך, ואלו הם דבריו: "שידוע נגלה ומבואר כי אין אדם אשר לא יחטא, כי מחומר קורץ, אם במעשה הקל במעט לא ירגיש עליו, ואם בדבור אם במחשבה, אם להתרשלו להמנעו מעשות המוטל עליו, כאמרם (ברכות ה.) 'כל מי שיש לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורים', וכן בשאר הדברים, אם בהתרשלו למחות במי שיש בידו למחות, וגם אם הוא בתכלית השלימות עד אשר לא יגיעו ולא ימצאו לו עון אשר חטא, ולפי קלות חטאיו יביאהו מן הדין מעט עונש, עד שהוא לצד קלות העונש שלא ירגיש היות העונש ההוא משיגו לסבת מרי ועון, ומצד בלתי הרגשו העונש לא יתעורר לשוב מחטאיו, אבל יתמיד בענינים הקלים ההם, ומחסדי ה' ואהבתו לפי יושר משפטיו... יגדיל עונשו עד שיביאהו העונש לתלות הדבר בחטא מחטאיו ולפשפש במעשיו, וירגיש בחטאים הקלים ההם וישוב מהם, לא שיביאהו עונש ללא טעם וכו', כמו שדרשו שה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה - ולעון הקל יענשו, וזה מאהבתו אותו שיזהר בכל מאמצי כח, כמו שאמר 'רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה' וגו'... וזה כדי לפשפש במעשיהם, 'פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה' (ברכות שם), שיחוייב בה האדם מבלי הפסק...".

המורם מדבריו, שהנהגה זו אכן נועדה לעורר את הצדיקים לשוב בתשובה על החטאים הקלים שנכשלו בהם, אולם בנוסף לכך מבואר שמה שהקב"ה מכביד עליהם את ענשם על החטאים הקלים, כי אם לא יענשו רק בעונש קטן - כפי קלות החטא, לא ירגישו ולא ישימו לב לחטאם, ועל כן הקב"ה מדקדק עמהם להכביד עליהם העונש גם על חטאם הקל, בכדי שיפשפשו במעשיהם, ויתקנו גם את חטאם הקל.

מאידך, מבואר בדברי רבוה"ק מאורי החסידות להיפוך מזה, וכפי שכתב ה'יטב לב' (ר"פ וארא): "... אמרו חז"ל 'מה דכתיב 'וסביביו נשערה מאוד', מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה', ומשמעו להחמיר ח"ו... ואני שמעתי מפי מוזלה"ה (בעל ה'ישמח משה' זי"ע) שקבל מצדיקים פירושו להקל, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים לבלי להענישם בעונש חמור, כי אם בעונש קל, רק כמנענע בחוט השערה ולא יותר, כי בעולם הזה מקרה האדם איננו בדרך עונש, כי אם בדרך התעוררות להעיר ולעורר האדם משנתו לשוב אל ה', ואיש צדיק כשמנענעין בשערו מיד הוא קם ומקיץ משנתו. וזהו שאמר הכתוב 'וסביביו נשערה מאוד', כלומר 'כחוט השערה' הוא 'מאוד', ע"כ דבריו".

ואמנם הדברים מובאים בספרי ה'ישמח משה' בשמו של הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע, וז"ל בפר' וישב (ד"ה עוד יתבאר ביקש יעקב): "וכמו שפירש הרב מניקלשבורג על אמרם שהקב"ה מדקדק עם הצדיק כחוט השערה, שמדקדק לבלי לענוש אותו רק כחוט השערה, כי בזה סגי להו". וכ"כ ב'תהלה למשה' (תהלים פט, טז ג): "... עפ"י דברי הרב הגה"ק מוהר"ש זללה"ה מניקלשפורג, מה שפירש באמרם 'הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה' - לטובה, ובאמת תרווייהו איתנייהו, דמדקדק על חסרון קל כחוט השער, אבל מעורר רק כחוט השער, כי די בזה" (ראה עוד שם קכה, ג ג; וביש"מ על ישעי' א, ד).

הנהגה זו לטובה ולברכה מתבארת גם כן בדברי אחיו הגה"ק הר"ר פנחס זי"ע אב"ד פראנקפורט בעל ה'הפלאה', וז"ל ב'פנים יפות' (פר' אחרי ד"ה ועל הכהנים): "והצדיקים ג"כ צריכין תשובה, כדכתיב (קהלת ז, כ) 'אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'... ובתשובת הצדיקים מעלים את התשובה מכל העולם בדביקותם זה בזה... שע"י קדושי ישראל שהקב"ה מדקדק בהם כחוט השערה ועושים תשובה, מעלים על ידי תשובתם את כל ישראל".

אופן נוסף לטובה מובא בהקדמה לספרו 'המקנה' (אות יא): "... ובזה מובן חסד השי"ת עם הצדיקים, שאמרו חז"ל - שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, והיינו כיון שהצדיקים בודאי עושים תשובה מאהבה... אם כן כל מה שמדקדק עמהם הוא טובתם שיתהפכו לזכיות הרבה".