|
יוהרא / רפי זברגרבבא קמא דף נ"ט
הרקע
במשנה בתחילת פרק הכונס למדנו: ... ירדה כדרכה והזיקה – משלמת מה שהזיקה. כיצד משלמת מה שהזיקה? שמין בית סאה באותה שדה, כמה היתה יפה וכמה היא יפה. המשנה מתארת כיצד ניתן לשום [להעריך] נזקים: מעריכים כמה שווה ערך ''בית סאה'' לפני ואחרי הנזק – הפרש זה חייב המזיק לשלם לניזק. הנושא
בעקבות הלכה זו של רבי יוסי, מספרת הגמרא סיפור מעניין:
אליעזר ''הקטן'' נעל נעליים שחורות, למרות שמנהג היהודים באותו מקום לנעול נעלים לבנות (יש המפרשים זאת על צבע השרוכים]. כך הלך אליעזר הקטן בשוקי נהרדעא, עד שפגשו ריש גלותא [מנהיג היהודים בגלות בבל, בתקופת התלמוד] ושאלו לפשר צבע מנעליו. ענה לו אליעזר הקטן: דקא מאבילנא אירושלים [מתוך אבלות על חורבן ירושלים נעל נעליים שחורות]. אמרו לו: האם אתה ''אדם חשוב'' היכול ''להרשות לעצמו'' להתאבל על ירושלים בפני הציבור כולו? חשב ראש הגלות, כי אליעזר הקטן מתנהג ביוהרא [שחצנות, גאווה] וכלא אותו בכלא... אמר להם אליעזר: אני ''אדם גדול'' [ולכן אני ''מורשה'' להתאבל בפרהסיא על ירושלים]. ענו לו: מניין לנו שאתה ''אדם גדול''? ענה להם: בוא נעשה ''מבחן''. או שתשאלו אותי שאלה הלכתית, או שאני אשאל אתכם! ענו לו: שאל אתה. שאל אליעזר את החכמים: מה דינו של אדם הקוצץ כופר [תאני בוסר], כמה נזק חייב לשלם לבעל התמרים? ענו לו: משלמים דמי כופר. כלומר, סכום קטן יחסית, כיוון שאנשים לא משלמים סכום גדול על תאנים שאין לאוכלם עתה. ענה להם: מדוע, הרי בסופו של דבר, תאני כופר אלו, ייהפכו להיות תאנים בשלות וטובות, ואז מחירם גבוה יותר? ענו לו שוב: אם כן, צריך לשלם דמי תאנים מבושלות. ענה להם: כיצד ניתן לחייב על משהו עתידי? הרי הוא הזיק, בעוד הפירות היו כופר ולא תאנים מבושלות! אמרו לו: אם כן, אמור אתה, מהי ההלכה וכיצד שמין את תאני הכופר? ענה להם: שמין את הפרות ''בשישים''. כלומר, שמין את הנזק אגב קרקע בגודל פי שישים מהקרקע שניזוקה. לאחר בירור, הם הבינו שהוא צודק ושחררו אותו מהכלא. מהו המסר?
יש להיזהר מיוהרא. אדם צריך לשמור על התנהגות שלא תבלוט לא לרעה חס וחלילה, אך גם לא לטובה. אם כולם נוהגים מנהג מסוים, אל לו לאדם, לנהוג אחרת, גם אם המנהג האחר ''שווה יותר''. |