רבי נתן נחית לעומקא דדינא
בבא קמא נג ע"א
"ובתם מאי קסבר?... ואי קסבר: האי פלגא הזיקא עבד והאי פלגא הזיקא עבד, בעל הבור משלם פלגא ובעל השור רביע, ואידך ריבעא מפסיד! אמר רבא: רבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא... ודקא קשיא לך: בעל הבור משלם פלגא ובעל השור משלם רביע, ואידך ריבעא נפסיד - משום דאמר ליה בעל השור לבעל הבור: אנא תוראי בבירך אשכחיתיה, את קטלתיה, מאי דאית לי לאשתלומי מהיאך משתלמנא, מאי דלית לי לאשתלומי מהיאך משתלמנא ממך".
רבא ביאר מהי סברת רבי נתן. ועדין צריך להבין היכן אותה עמקנות שעליה הכריז רבא?
אלא שלדעת תנא קמא חובת כל מזיק מחושבת בפני עצמו בלבד – האם חייב, במה חייב, וכמה חייב. ואילו לרבי נתן החשבון מורכב יותר ומערכתי, חובת כל מזיק אינה נמדדת בחד מימדיות בלבד אלא יכולה להיות תלויה גם בתשלומי המזיקים הנוספים.
כך הוא גם בדין נוסף שדרש רבי נתן: "רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, וחבירו בחבירו, שמוציאין מזה ונותנין לזה - תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו". דין הנושה בחברו אינו נידון בפני עצמו בלבד, אלא מתקשר גם לחובות חבריו האחרים.
וכך הוא גם בדין מי שהיה נשוי שלש נשים, שבמסכת כתובות דף צג ע"א. "רבי אומר: אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו, אלא חולקות בשוה". ואילו רבי נתן נחית לחשב את חלקה של כל אלמנה גם על פי גובה כתובות חברותיה.
