"פתיחה טובה'' / רפי זברגר

בהמשך להשוואה במשנה לומדת הגמרא דינים גם מתוך השוואה בין הנכתב ב''עשרת הדברות הראשונות'' בספר שמות (בהמתך), לבין הנכתב ב''עשרת דברות האחרונות'' בספר דברים (ושור וחמור).
באותו כיוון ממשיכה הגמרא לשאול בסוף הדף הקודם: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם ''טוב'', ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב? כוונת השאלה לנאמר במצוות כיבוד אב ואם, אך ורק בעשרת הדברות האחרונות, מסופר על הטוב שה' גומל : וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ (דברים ה', ט"ז)
תשובת שמואל בן נחום [ויש אומרים כי נאמרו הדברים בשם אבי אמו של רב אַחַי] היא כי הלוחות הראשונות ''סופן להשתבר''. כלומר לוחות הראשונות כזכור, נשברו ע''י משה רבינו בחטא העגל.
ממשיכה הגמרא בשאלה: מה כל כך משנה אם סופן של הלוחות הראשונים להשתבר או לא?
עונה רב אשי: חס ושלום פסקה טובה מישראל. לא רצו שיישברו הלוחות, עמם גם הטובה השמורה למכבדי הוריהם.
כיוון שהגענו לדון בטוב, השמור בין היתר למכבדי הורים, מביאה הגמרא את דעתו של רבי יהושע: הרואה טית (אות ט') בחלומו – סימן יפה לו. לאחר כמה ניסיונות להבין את דעת רבי יהושע מסבירה הגמרא: הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה, שמ"ברשית" עד ''וירא אלקים את האור" לא כתוב ט'. והפעם הראשונה שכתובה האות ט' בתורה היא במילה טוב. לכן, זו אות ל''טובה'' והרואה אותה בחלומו – סימן יפה לו.