הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא-קמא נה ע"ב
תלמוד בבלי בבא קמא נה, ב:
"מתני': הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצתה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים ויצתה והזיקה פטור הוציאוה ליסטים הליסטין חייבין".
ביחס למשנה זאת מעמיד הירושלמי (בבא קמא ו, א) שאלה מעניינת. מה יהיה הדין אם רוח אחת הייתה פרוצה, ובמשך הלילה נפלו שלשה כתלים בריאים. והבהמה שהזיקה יצאה דרך הפרצה האם הבעלים חייבים, שהרי הם יכולים לטעון שבאופן עקרוני נוצרה מציאות שמאפשרת לצאת גם בלי הפרצה, אם כך מה אכפת לי שהבהמה יצאה דווקא דרך הפרצה. תשובת הירושלמי היא שהבעלים חייב. היסוד הוא שברגע שפשעת בשמירה אתה אשם. מטילים כאן אחריות יתר על האדם (שלכאורה המציאות פעלה לטובתו).
"עד כדון בשהיתה גדורה מד' רוחות היתה גדורה משלש רוחותיו ופרוצה מרוח אחת ויצאת ממקום הפרצה מהו נישמעינה מן הדא נפל כותלו מקול הזועות מקול הרעמים אם עמד ובנאו כצורכו פטור ואם לאו חייב. כלום צריכה לא בשנפלו שם שלשה כתלים בריאים ממנה".
בסוגיה בתלמוד הבבלי בהמשך (שם נה, ב) מובאת ברייתא:
תניא, אמר ר' יהושע: ארבעה דברים, העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואלו הן: הפורץ גדר בפני בהמת חבירו, והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה, והשוכר עדי שקר להעיד, והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו.
התלמוד הירושלמי מסביר יותר את המושגים ומעצים אותם. פטור בידי אדם פירושו - אינו חייב לשלם מן הדין, אבל לא שהוא פטור. וחייב בידי שמים פירושו שאין לו מחילה אם לא ישלם. בירושלמי ישנה העצמה של הדברים.
"תני ר' יהושע אומר ארבעה אין חייבין לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין להן עד שישלמו. היודע עדות לחבירו ואינו מעידו אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם השוכר עידי שקר וגבה אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם הכובש קמה לפני האור והפורץ גדר לפני בהמה אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם".
