פקיחת עיניים / רפי זברגר

בבא קמא דף מ"ח
 

הרקע

המשנה בדף הקודם קבעה בין היתר: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ,ונגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית – פטור. נגח הוא שורו של בעל הבית – חייב.
העיקרון דומה לזה שלמדנו כבר בדף הקודם. אם הכנסת השור לחצר בעל הבית הייתה שלא ברשות, ויש נזק לבעל השור – בעל החצר פטור מתשלום, שהרי הכניס את השור שלא ברשות, ואם נפגע שורו של בעל החצר מ''השור הפולש'' אז בעל השור הפולש חייב בנזקים.
 

הנושא

מוסיף רבא בגמרא על הדין לעיל: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, וחפר בה בורות שיחין ומערות – בעל השור חייב בנזקי חצר, ובעל החצר חייב בנזקי הבור.
דינו של רבא עוסק במקרה ואדם הכניס את שורו שלא מדעת הבעל הבית, והשור חפר בחצר בעל הבית בור, השור חייב בנזקים אשר נגרמו לחצר הבית, אך בעל החצר מתחייב בנזקים שנגרמו עקב הבור.
יש להבין מדוע בעל החצר חייב בנזקים שנוצרו בעקבות הבור? יש מספר תמיהות בדין זה:
• נזק של ''בור'' חייבים רק ברשות הרבים, ומדוע מתחייבים במקרה שלנו בבור שנמצא ברשות היחיד (חצר של בעל הבית).
• ועוד שאלה אשר שואלת הגמרא: הפסוק בתורה העוסק בנזק של ''בור'' הוא: כי יכרה איש בור (שמות כ''א, ל''ג).
מדייקת מכאן הגמרא: איש כורה את הבור ולא שור, והרי את הבור ''שלנו'' כרה השור ולא בעל החצר.
על השאלה הראשונה עונה רש''י על המקום, ומעמיד שבעל החצר הפקיר את בורו לרבים, ובכך בעצם הפך את המקום להיות ''רשות הרבים'' ולכן חל דין נזק של ''בור''.
על השאלה השניה עונה הגמרא, תשובה ''מעניינת ומחודשת'': הכא, כיוון דאית ליה להאיך למלוייה ולא קא מלייה – כמאן דכרייה דמי. בתרגום חופשי: במקרה ''שלנו'', יש לו לבעל החצר למלאות את הבור, והוא לא מילא אותו, לכן מחשיבים זאת כאילו בעל החצר בעצמו חפר את הבור. כלומר, לאחר שהשור כרה את הבור, הפך להיות הבור שייך לבעל החצר, ולכן – חייב למלאותו ולא להשאירו גלוי ומסוכן למי שנכנס לשם.
 

מהו המסר?

למדנו היום, כי אדם לא יכול להיתלות בנסיבות חיצוניות כאלה ואחרים. מוטלת על כל אחד חובה לפקוח עיניים ולבדוק, האם יש משהו ''באזורו'' אשר יכול להזיק לזולת ולמנוע את הנזק בכל כוחו. גם אם מקור הנזק לא שייך אליו, אלא מישהו אחר הציב והניח ברשותו, גם אז – חובה עליו להסיר את הנזק.
גם בחינוך ילדים קיים עיקרון זהה. אין אפשרות לתלות ולומר כי הסיבה להתנהגות ''לא טובה'' של הילד קשורה לאנשים אחרים ו''שהמחנך ידאג לילד'' או ''זו בעייתו של המדריך בתנועת הנוער''. לא ולא. חובה על ההורים לבחון ולראות ולטפל כל הזמן בכל מה שקורה לילדיהם, גם אם מקור הבעיה אינו נוגע להורים עצמם.