משוית ליה טועה
בבא קמא לט ע"א
"מעליית מאן? רבי יוחנן אמר: מעליית יתומין, רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית אפוטרופוס.
ומי אמר רב יוחנן הכי? והאמר רב יהודה אמר רב אסי: אין נזקקין לנכסי יתומין אלא אם כן רבית אוכלת בהן, ורבי יוחנן אמר: או לשטר שיש בו רבית, או לכתובת אשה משום מזוני! איפוך, רבי יוחנן אמר: מעליית אפוטרופסין, רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית יתומין. אמר רבא: משום דקשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, משוית ליה לרבי יוסי בר חנינא טועה? והא רבי יוסי בר חנינא דיינא הוא, ונחית לעומקיה דדינא! אלא, לעולם לא תיפוך, ומזיק שאני".
קשה, מדוע טוען רבא שאם נתרץ "איפוך" יהיה רבי יוסי בר חנינא טועה? והרי ברור לאורך כל הסוגיה שקיים מאן דאמר הסובר שגובים את הנזק מהיתומים, והשאלה רק אם הוא רבי יוחנן או רבי יוסי בר חנינא. ולמה אם רבי יוסי בר חנינא דוקא הוא בעל דעה זו, יחשב הדבר לטעות?
אלא שטענת רבא כלפי התרצן הראשון היא על כך שאינו מבחין בין דין "אין נזקקין לנכסי יתומין" לבין דין תשלומי נזק. ודין "אין נזקקין לנכסי יתומין" הרי מפורסם ונהוג למעשה וכבר נתקבל כ"סוגיין דעלמא" (מסכת סנהדרין דף ו ע"א), ולא נזכר בו שום חולק שיזכיר תשלומי נזיקין כחריג, גם לא רבי יוסי בר חנינא. לכן טוען רבא שהכרח הוא לחלק ולהעמיד את דין "אין נזקקין לנכסי יתומין" בחובות קדומים שבשטר בלבד, ולא בהתחייבות משום היזק. וכיון שכן כבר אין צורך להפוך את הגירסה המקורית והמקובלת, שרבי יוחנן הוא בעל דעה זו.
