הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא-קמא מא ע"ב
מובא בתלמוד הבבלי (בבא קמא מא, ב):
"כדתניא: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש; אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהם? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך קבלתי על הפרישה; עד שבא רבי עקיבא ולימד: את ה' א-להיך תירא - לרבות תלמידי חכמים".
לעומת זאת בתלמוד הירושלמי (ברכות ט, ה) דרשת רבי עקיבא שונה במקצת:
"נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין. אכין ורקין מיעוטין אמר ליה מהו הוא ההן דכתיב [שם יג] את ה' א-להיך תירא אמר ליה אותו ואת תורתו".
ישנו הבדל מרכזי בין שני התלמודים לפי התלמוד הבבלי רק תלמידי החכמים הם אלו שמדברים בשם התורה, ואילו לפי התלמוד הירושלמי, בפשטות נושא אמירת דברים מתוך התורה אינה בלבדית לתלמידי החכמים. גם אנשים אחרים יכולים לומר דברים בתורה ובלבד שיאמרו זאת מתוך יראת שמים (זה לא כתוב בשום מקום, אבל כל אחד מבין שלא ניתן לומר דבר של תורה בלי יראת שמים, כאשר יראת שמים פירושה אמונה עמוקה בקדושתה של התורה, ובמגמתה לעשות את האדם, ואת העולם טובים יותר).
לא בכדי ישנו ביטוי שגור שכל אדם יש לו את האות שלו בתורה (אותה הוא בא לחדש בעולם)
