סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף י"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא קמא
דף לח ע"א

 

היאך נשא משה רבינו ק"ו להרוג את מואב - הלא אין עונשין מן הדין?

 

רז"ל דרשו במכילתין (לח ע"א): "'ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה' (דברים ב, ט), וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות, אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר, ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה (במדבר כה, יז) 'צרור את המדינים והכיתם אותם', מואבים עצמן לא כל שכן, אמר לו הקב"ה, לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית".

הקשה בעל ה'פרשת דרכים' (דרוש עשירי): "הן לו יהי שהמואבים היו חייבים מיתה בידי אדם מכח ק"ו, מכל מקום מה עלה בדעתו של משה לעשות מלחמה מכח ק"ו, והא קיי"ל ד'אין עונשין מן הדין'". וכתב ליישב: "ואולי דזאת האגדה סבירא ליה כרבי שמעון בן יוחאי דאית ליה דעונשין מן הדין, וכדאיתא בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין עד.), אי נמי, אפשר דלא נאמר כלל זה דאין עונשין מן הדין אלא בישראל, אבל בבני נח עונשין מן הדין, שהרי מצינו כמה חילוקים בין ישראל לבני נח, ודוק".

נידון זה, האם נאמר הכלל ד'אין עונשין מן הדין' כלפי בני נח, מצינו כבר בראשונים: ה'שיירי כנסת הגדולה' (חלק או"ח בסופו, כללי ק"ו אות ו, ונדפסו בש"ס ווילנא סוף מס' ברכות) כתב: "מצאתי כתוב בשם תוספי הרא"ש, שאפשר דבבני נח אמרינן עונשין מן הדין", וכן כתב ב'יד רמ"ה' בפירושו עמ"ס סנהדרין (נז. ד"ה אמר רב יוסף) כדבר מוחלט שבבן נח עונשין מן הדין.

והנה, כמה טעמים נאמרו בהא ד'אין עונשין מן הדין': יש אומרים ('הליכות עולם'; 'קרבן אהרן', במידות אהרן, פ"ב חי"ג), כיון שהקל-וחומר הוא היקש שכלי, וכשאדם דן ק"ו מעצמו חוששים לענין עונש אולי יש איזו פירכא על הק". ויש אומרים (עי' מהרש"א סנהדרין סד:), כיון שהלמד חמור מן המלמד, היא הנותנת שלא תועיל לו הכפרה בעונש של המלמד הקל ממנו. ויש אומרים (רבינו אליהו מזרחי פר' שמיני), שכן הוא המדה מסורה לנו, שאין עונשין מן הדין, והלכה למשה מסיני היא.

בדברי ה'פרי מגדים' מצינו שנידון האמור כלפי בני נח תלוי בטעמי הדבר, כי הנה בספרו 'גנת ורדים' (כלל ג) כתב שלפי הטעם שמאחר שהק"ו הוא היקש שכלי, אפשר שאחר החיפוש נמצא איזו פירכא ואין להענישו, ובזה אין הבדל בין ישראל לבני נח, ואילו אם נאמר הטעם שכן הוא המדה מסורה לנו, אם כן לא נאמר הדבר כי אם לבני ישראל, כי הלכה למשה מסיני לבני ישראל נאמר ולא לבני נח (עי' 'ישמח משה' פר' דברים, וראה 'תיבת גומא' להפמ"ג פר' דברים סברא נוספת מדוע לא שייך טעם זה בבני נח).

מאידך, כלפי טעמו של המהרש"א, שמאחר שהלמד חמור מן המלמד, ולכן היא הנותנת שלא תועיל לו הכפרה בעונש של המלמד הקל ממנו, כתב הפמ"ג בספרו 'תיבת גומא' (שם), שיתכן שבעכו"ם לא שייך טעם זה, והיינו, כי עונשי עכו"ם אינן לכפרה כלל, ובכן לא שייך טעם זה. ויש להוסיף בזה מה שכתב ה'פנים יפות' (פר' פנחס בפסוק "צרור את המדינים") לפי טעמו של המהרש"א, כי משמעות הכתוב: "צרור את המדינים וגו' כי צוררים הם לכם" היא, "דגם עתה הם צוררים ועומדים במחשבתם הראשונה בנכליהם אשר נכלו, ועדיין הם מתייעצים להחטיאכם", ולכן "עיקר הריגה היה שלא יחטיאו עוד את ישראל", ובכן כתב: "ובזה נכון, הא דאמר בבבא קמא שנשא משה ק"ו בעצמו 'מה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה 'צרור את המדינים', מואב עצמו לא כל שכן', קשה לכאורה, הא קי"ל דאין עונשין מן הדין, אך לפמ"ש המהרש"א בסנהדרין, דהטעם הוא ד'אין עונשין מן הדין' הוא משום דכיון דחמור הוא אין לו כפרה בעונש זה, וזה שייך בעונש שבא על העבירה שכבר עבר, אבל הכא כיון שהטעם הוא שלא יחטיאו אותם להבא, אם כן שפיר ק"ו דהמואבים שהם יותר צוררים... פשיטא שיותר יש לחוש שיחטיאו ישראל ח"ו".

חידוש נפלא בזה מצינו בספר 'ישמח משה' (פר' דברים באמרותיו עה"פ אל תצר את מואב) לאחר שדן בקושיית ה'פרשת דרכים' הנז', והזכיר בדבריו גם את דברי הפמ"ג ב'גינת ורדים', ואמנם גם לפי הטעם דשמא ישנה פירכא על הק"ו - אשר העלה הפמ"ג שלפי זה שייך הכלל דאין עונשין מן הדין גם בבני נח - כתב ה'ישמח משה' שכל טעם זה לא היה שייך כלל אצל משה רבינו, כי בק"ו שעשה משה רבינו לא היה שייך שיהיה בו פירכא, והוא על פי מה שבאר ה'ישמח משה' בכמה מקומות בספרו (ראה פר' בשלח בפסוק ויאמר משה אל יהושע; פר' תרומה ד"ה במדרש; פר' בלק ד"ה במסכת, ועוד) שמשה רבינו נתעצם להיות עצם התורה ממש, ולא היה שייך בו כלל החשש שיטעה, ועל כן לא מצינו בו טעות רק בשעה שבא לכלל כעס, דאז באותו רגע ירד ממדרגתו, ועל כן בק"ו שעשה משה רבינו לא היה שייך לומר בו 'אין עונשין מן הדין'.

והטעים בזה את לשון הגמרא: "נשא משה ק"ו בעצמו, אמר, ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב וגו' מואבים עצמן לא כל שכן", ולכאורה תיבת 'בעצמו' מיותרת, והיה די לומר: 'נשא משה קל-וחומר', ולפי האמור מובן היטב, כי "נשא משה קל וחומר בעצמו" דוקא, אחרי שהיה עצם התורה ואין בו חשש טעות, והדבר תלוי בעצמו דייקא, ועל כך השיב לו הקב"ה: "לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי" וכו', כי גם אצל משה רבינו נאמר (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלקים", ובדבר זה תלוי השתלשלות משיח צדקנו, ו"הוא סוד נפלא מציאות דוד ומשיחו", וגילה לו הקב"ה שבדבר זה לא ירד עדיין לסוף דעתו של הקב"ה, וישנה פירכא על ק"ו זה, כי מאחר שיש בהן ב' פרידות טובות אסור להרגם, עעו"ש (ראה עוד 'גור אריה' למהר"ל שם; 'תיבת גומא' שם; 'נועם מגדים' פר' מטות ד"ה עוד אחת; 'למודי ה' לימוד ט'; 'לקח טוב' כלל ב).

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר