הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
לימוד תורה לגוי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא לח ע"א
ת"ר: וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו. בשעת פטירתן, אמרו להם: דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים: שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם,
ממ"נ? אי רעהו דוקא, אפילו דכנעני כי נגח דישראל ליפטר! ואי רעהו לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני לחייב!
ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות.
ראה מה שכתבנו על מסכת חגיגה דף יג - סוגיה מקבילה
בגמרא:
ואמר רבי אמי: אין מוסרין דברי תורה לנכרי, שנאמר +תהלים קמ"ז+ לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום.
1.
פשט הגמרא הוא שלא מלמדים תורה לגוי.
דין זה לא מוזכר במפורש ברמב"ם ובשו"ע!
2.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה א:
אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם,
אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו,
אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו,
וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא,
אמרו חכמים אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו אם לאו אל יבקשו תורה מפיהו.
יש אומרים שהרישא של דברי הרמב"ם כוללים גם את האיסור ללמד תורה לגוי=נכרי.
3.
תוספות מסכת חגיגה דף יג עמוד א:
אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים - היה קשה להר"ר אלחנן תיפוק ליה דעובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט. ושם) עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה
והמלמדו עובר אלפני עור לא תתן מכשול
משמע שאיסור "לפני עור" תקף גם כלפי גוי.
וכי תימא בז' מצות דידהו דאינו חייב מיתה כדאמר הש"ס התם
והא מצוה איכא למוסרם להם
ונפקא לן מהאי קרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח) כהן ולוי לא נאמר אלא אדם שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה וכו'
וי"ל דהכא מיירי אפילו היכא דאיכא עובד כוכבים אחר שרוצה ללמדו דליכא לפני עור כדאמרינן בע"ז (עבודה זרה דף ו:) המושיט כוס יין לנזיר עובר אלפני עור והני מילי דקאי אתרי עברא דנהרא שבלאו נתינתו אי אפשר להביאו אליו אבל אי לאו הכי אינו עובר אלפני עור הכא נמי אפילו במקום שעובד כוכבים אחר רוצה ללמדו דליכא לפני עור מכל מקום אסור משום מגיד דבריו ליעקב וכו' (תהלים קמז).
מתוס' זה משמע שגם במצב שאין מיגבלה של "לפני עור" בכל זאת אסור ללמדו תורה מהפסוק בסוגייתנו "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". [וללא הפסוק הזה היה מותר ללמדו תורה למרות שהגוי היה מתחייב מיתה"???]
4.
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א:
ת"ר: וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו. בשעת פטירתן, אמרו להם: דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים: שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם,
ממ"נ? אי רעהו דוקא, אפילו דכנעני כי נגח דישראל ליפטר! ואי רעהו לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני לחייב!
ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות.
מוכח שחכמי ישראל למדו תורה עם גויים.
5.
תוספות מסכת בבא קמא דף לח עמוד א:
קראו ושנו ושלשו - וא"ת והא אמרינן בחגיגה דף יג.) המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז)
ויש לומר דבע"כ עשו ע"פ דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן.
אי נמי עשו עצמם גרים כדאי' בספרי דפרשה אף חובב עמים.
מתוס' משמע שבאמת אין ללמד תורה לגוי! [לפי כל השיטות מותר ללמד תורה לגוי שבא להתגייר!]
6.
ויש לומר, שדבר אחד זה "ללמדו תורה" ודבר אחר זה "למסור". אולי ללמד תורה לגוי מותר [7 מצות בני נח] ובזה כל הדיון בגמרא ובראשונים, אבל "למסור" לו דברי תורה - לא! המשמעות של "למסור" היא כפולה, גם לא לגלות לו "סתרי תורה" [גם לא של 7 מצוות בני נח] וגם לא ללמדו באופן שיעביר הלאה לתלמידיו ["מסורת"]!
הערה: וזה תוכן הדף כולו: הנסתרות בתורה, והעברתם במסורת לתלמידים!
6.1
ובאמת בסוגיה בבבא קמא - לעיל בסעיף 4 - מדובר על "סתירה" [לכאורה] בהלכות נזיקין! גוי לא יכול להבין דינים מסוג של "גזירת הכתוב" [ולא דרשות שנלמדות מגזירה שוה]!
