סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"שבוק מתניתין ותא בתראי"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא לו ע"ב

 

/מתני'/. שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה - ישלם לאחרון שבהם, ואם יש בו מותר - יחזיר לשלפניו, 
ואם יש בו מותר - יחזיר לשלפני פניו, 
והאחרון אחרון נשכר, דברי ר"מ. 
רבי שמעון אומר: שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים, 
ואין הנבלה יפה כלום - זה נוטל מנה וזה נוטל מנה; 
חזר ונגח שור אחר שוה מאתים - 
האחרון נוטל מנה, 
ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז; ...
גמ'. מתניתין מני? דלא כר' ישמעאל ודלא כר' עקיבא! 
אי כר' ישמעאל, דאמר: בעלי חובות נינהו, האי אחרון אחרון נשכר, ראשון ראשון נשכר מבעי ליה! 
אי כר' עקיבא, דאמר: תורא דשותפי הוא, האי יש בו מותר
... הב"ע - כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו, ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין. 
... אתאן לר' עקיבא, דאמר: תורא דשותפי הוא, 
רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא? 
אמרי: אין, 
דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, שבוק מתניתין ותא בתראי, רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא.  

1.

בתחילה, הסוגיה מעמידה את שתי הדעות במשנה [רבי מאיר ורבי שמעון] בשתי אוקימתות שונות - שור תם ושור מועד].

2.

אחר כך הגמרא מעמידה את שתי הדעות השונות כמחלוקת תנאים - רבי עקיבא ורבי ישמעאל.

3.

רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ט הלכה יב:

שור שנגח וחזר ונגח שור אחר הרי הניזק הראשון והבעלים כשותפין בו, כיצד שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום הניזק נוטל מאה ובעל השור מאה, חזר ונגח שור אחר שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום האחרון נוטל מאה והניזק שלפניו עם הבעלים נוטלין חמשים חמשים. חזר ונגח שור אחר שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום האחרון נוטל מאה והניזק שלפניו חמשים והניזק הראשון עם הבעלים נוטלין חמשה ועשרים חמשה ועשרים, וכן על דרך זו חולקין והולכים.

4.

מגיד משנה הלכות נזקי ממון פרק ט הלכה יב:

[יב] שור שנגח וחזר וכו'. משנה פרק ד' וה' (דף ל"ז) פסק רבינו כר"ש דמתני' דאתיא כר"ע דגמרא:

הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כרבי שמעון במשנתנו - בסיפא - שסובר כשיטת רבי עקיבא.

5.

הנ"ל מתאים לסיום דברי הגמרא:

דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, שבוק מתניתין ותא בתראי, רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא.

6.

ומסביר רש"י:
רש"י מסכת בבא קמא דף לו עמוד ב:

שבוק מתני' - ולא תטרח לאוקמי פלוגתא דר"מ ור"ש אליבא דחד

כלומר, מחלוקת התנאים במשנתנו מבוססת על מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא [כלעיל בסעיף 2]

7.

ראה מה שכתבתי על מסכת מנחות דף נה:

המיספור בבהתאם לסוגייתנו - בבא קמא דף לו:

בגמרא:

אלא פשיטא דאיכא כהן, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן? אין, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן.
אמר רב פפא, שמע מינה: דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.

רב פפא קובע כלל: עדיף לדחוק ולהעמיד 2 חלקי משנה בשתי אוקימתות כדי של תהיה סתירה בין שני החלקים ולא להעמיד כל חלק מהמשנה לפי תנא אחר.

7.1

העמדת כל חלק כתנא אחר הגיונית יותר מפני שמחלוקת התנאים בין כך כבר קיימת [בסוגייתנו] במקום אחר [ולא מדובר שהמחלוקת תיווצר במשנה המדוברת עקב העמדת שני חלקיה במחלוקת תנאים]

7.2

ויש להבהיר: הביטוי "טעמי" הכוונה ל"אוקימתא", כלומר, שמדובר במקרה מסויים שהדין המדובר הוא דווקא במקרה זה ולכן הדין שונה במקרה אחר.

7.3

כללו של רב פפא נראה הגיוני מפני שהוא כלל פרשני וגורם ל"מיעוט" מחלוקות.

7.4

כמו כן יש להדגיש שבמימרא של רב פפא מודגש שכלל זה נכון אפילו שהעמדת 2 חלקי המשנה בשתי אוקימתות היא "דחוק" – כנראה בגלל שאין רמז בטקסט המשנה לאוקימתא זו.

8.

כנראה שדבר זה שנוי במחלוקת שיטתית של אמוראים:

אביא רק את ראשי הפרקים לדיון בזה מהספר "בית אהרן", כרך ג, עמוד תקלז ואילך.

אוקימתא בתרי תנאי וחד טעמא או בחד תנא ותרי טעמי
העמדת רישא וסיפא של משנה או ברייתא אליבא דשני תנאים וטעם אחד, או בשני עניינים וטעמים שונים וכתנא אחד.

8.1

התוכן:
א. מקור הסוגיא בשבת פ"ו ע"א. ישוב סתירת דרמב"ם דמוקי שם כחד תנא ובמקום אחר בתרי תנאי. וכן סתירת הרא"ש בזה. ישוב דעת רבנו חננאל בשיטת ר' יוחנן דמוקים כחד תנא בשבת פ"ו ע"ב.

ב. בירור טעמיו דר' יוחנן דמוקי בתרי תנאי בהרבה מקומות בש"ס. ושיטת רב דמוקי כחד תנא בכמה מקימות בש"ס.

ג. יישוב פסק הרמב"ם בקדושין ס"ג כר' ינאי דמוקי בחד תנא ותרי טעמי, וראיה דהיכא דהלשון דחוק לאוקמי אפילו בחד תנא וחד טעמא, ניחא טפי לאוקמי בתרי טעמי.

ד. בירור שיטת רב אשי בסוגיות פסחים צ"ח ע"א; חולין ק"ג ע"א, ופ"ג ע"א, וישוב פסקי הרמב"ם בזה. וכן דעת רב יוסף בחולין פ"ג ושאר מקומות .

8.2

ה. טעמיה דרבא דמוקי כחד תנא ביבמות י"ג ע"א, מנחות צ"ה ע"א; כתובות ע"ה ע"ב; ב"ק מ"ח ע"ב, וישובי פסקי הרמב"ם.
ו. טעמים של רבא דמוקי כתרי תנאי בעירובין ל"ד ע"ב; ע"ז מ"ג ע"א; וחולין ט"ז ע"א וישוב פסקי הרמב"ם שם.

8.3

ז. שיטת רב פפא דמוקי כחד תנא במנחות נ"ה ע"א, וביאור לדעת ר' יוחנן דמצי סבר הכי בסוגיא שם.
ח. אוקימתא בתרי טעמי מתי הוי שינויא דחיקא, ישוב על פרש"י ב"ק מ"ג ע"א.

8.4

ט. רשימת האמוראים שסותרים דבריהם, ושאר האמוראים שהולכים בשיטה אחת.
י. כללים וסכומים

בסעיף ז מביא את שיטת רב פפא בסוגייתנו במסכת מנחות. ושם הוא מציין לשני פירושים בסוגייתנו לגבי האפשרות של "תרי תנאי".

9.

וב"יד מלאכי" כלל קכח גם מסביר שעניין זה שנוי במחלוקת אמוראים, ובמחלוקת ראשונים כמי לפסוק.

10.

ערוך לנר מסכת כריתות דף יט עמוד ב:

בגמרא שבוק מתניתן ותא בתראי. אף דלשון זה שאמר שמואל לרב יהודה כן מצינו גם בשאר מקומות עיין ב"ק (ט"ו ודף ל"ו) מכ"מ הכא יש לפרש דהכי קאמר דאף דלשון מתניתן ודאי משמע כפשטי' דליקט באמת מין אחר ובזה דוקא פטור אבל במין אחד חייב וא"כ לא יתכן מה שאמרתי דמתעסק פטור מטעם מלאכת מחשבת אפילו בחד מינא שבוק מתניתן דלא תלך אחר לשון המשנה אלא תא בתראי נקוט עיקר מה שאמרתי ותפרש המשנה כמו שפרשתי דהכא במאי עסקינן באבד מלקט בלבו
ודמי לשון זה למה דאמרינן בפסחים (נט ב) שבקי' לקרא דדחיק ומוקי אנפשי' ואולי גם בשאר מקומות דקאמר שמואל לשון זה שבוק מתניתן יש לפרש בכה"ג:

נראה לי שהסברו לא מתאים לסוגייתנו, שהרי גם לפי פשט לשון המשנה" יש מחלוקת תנאים.

11.

ראינו לעיל בסעיפים 3-4 שהלכה כרבי שמעון בסיפא של משנתנו כיון שדעתו מבוססת על דעת רבי עקיבא, והכלל הוא שהלכה כרבי עקיבא נגד חברו - רבי ישמעאל.

12.

במסכת עירובין דף מו עמוד ב:

איבעיא להו: רבי מאיר ורבי שמעון מאי? - תיקו.

כלומר, אין בש"ס כלל הכרעתי עקרוני בין רבי מאיר ורבי שמעון, ולכן צריך את הכלל לעיל בסעיף 11.

12.1

הערה: אם במקום רבי מאיר הרישא היתה מובאת כ"תנא קמא", הרי שהלכה היתה כתנא קמא! ואולי, לכן "רבי" ניסח כך, כדי שהלכה תהיה כרבי שמעון וכרבי עקיבא.

13.

וכל הסוגיה קשה:
הרי כל השאלה אם עדיף להעמיד שני חלקים במשנה בשתי אוקימתות או כשתי דעות של תנאים מדובר כשבמשנה מובאים שני החלקים ב"סתם", אבל בסוגייתנו הרי ברור שיש מחלוקת בין רבי מאיר ורבי שמעון.

ראה על הנ"ל ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רמו.

14.

ולפי כל האמור נראה לי לחדש שמשמעות הביטוי של "שבוק מתניתין ותא בתראי" היא, שלמרות שיש מחלוקת "פרטית" במשנתנו, קובע שמואל שיש לתלות את המחלוקת במחלוקת יותר בסיסית בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל בגדר החיוב של שור שנגח שור.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר