הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

קושיה מאמורא על אמורא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא לג ע"ב

אמר רב הונא בריה דרב יהושע, זאת אומרת: המזיק שעבודו של חבירו - פטור. 
פשיטא! 
מהו דתימא, התם הוא דא"ל: לא חסרתיך ולא מידי, 
דא"ל: זיקא בעלמא הוא דשקלי מינך, 
אבל בעלמא ליחייב, קמ"ל. 
הא נמי רבה אמרה! דאמר רבה: השורף שטרותיו של חבירו - פטור!  

1.
מקשים על רב הונא בריה דרב יהושע מהאמורא רבה?

2.
רש"י מסכת בבא קמא דף לג עמוד ב:

ה"ג הא נמי רבה אמרה דאמר רבה - רבה אדם חשוב היה ומאדם חשוב כגון רב או רבה פרכינן כאילו כתיב במשנה או בברייתא.

"רבה" חשוב כמו "רב", ומשניהם מקשים כמו שמקשים ממשנה או מברייתא.
[לא בהכרח מתאים לכלל של "רב תנא הוא ופליג?].

וקשה לי: אם מקשים מרבה על אמורא אחר הרי בכל הש"ס לא מודגש כך אודות רבה [אולי על "רב" כן מצינו כמה מופעים בש"ס שמקשים ממנו על אמורא אחר!]

3.
אלא יש לומר שכוונת רש"י, שמקשים מרבה [או מ"רב"] רק קושי של הלכה "מיותרת" ["כפולה"] ולא קושי על תוכן הדברים, [אמנם לא מוכרח כאן ברש"י].

4.
אם מדובר כאן ב"רבא" ולא ב"רבה" הרי ניתן לומר שמכיוון שרב הונא בריה דרב יהושע היה תלמידו של רבא, הרי שקושיית הגמרא מובנת, מדוע הוא - התלמיד - חוזר על דבר שכבר אמר רבו - רבא.

כך אולי משמע מהר"ש שמובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רט.

5.
ראה שם, ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", שמוכח מהגמרא בבבא קמא דף צח שרב הונא בריה דרב יהושע הכיר את דברי רבה אלה, ולכן הגמרא מקשה עליו.

ונראה לי שגם הסבר זה מתקבל מאד אם נוסיף לו את דברינו לעיל בסעיף 3.