סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"לימא מסייע"; ביטויים מיוחדים

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא לב ע"א

 

היה בעל קורה ראשון כו'.
אמר ריש לקיש: שתי פרות ברה"ר,
אחת רבוצה ואחת מהלכת,
בעטה מהלכת ברבוצה - פטורה,
רבוצה במהלכת - חייבת.
לימא מסייע ליה: היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון,
נשברה חבית בקורה - פטור,
ואם עמד בעל קורה - חייב;
והא הכא דכרבוצה במהלכת דמי, וקתני חייב.
ותסברא הא סייעי בעיא?
לא מסתייא דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא,
טעמא דבעטה, הא הוזקה ממילא - פטור,
והא מתני' דממילא, וקתני חייב!
מתני' - דפסקה לאורחא כשלדא,
הכא - כגון דרבעה בחד גיסא, איבעי לה לסגויי באידך גיסא.
אלא, סיפא דמתני' מסייע ליה לר"ל,
דקתני: היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, נשברה חבית בקורה - חייב, ואם עמד בעל חבית - פטור;
והא הכא דכמהלכת ברבוצה דמי, וקתני פטור.
מתני' - דכי אורחיה קא מסגי,
הכא א"ל: נהי דאית לך רשות לסגויי עלי,
לבעוטי בי לית לך רשותא. 

מבנה הסוגיה:

1.
המשנה

היה בעל קורה ראשון כו'. 

2.

דין 1 של ריש לקיש:

אמר ריש לקיש: שתי פרות ברה"ר, 
אחת רבוצה ואחת מהלכת, 
בעטה מהלכת ברבוצה - פטורה, 

3.

דין 2 של ריש לקיש:

רבוצה במהלכת - חייבת. 

4.
הגמרא מנסה להביא סיוע לדין 2 של ריש לקיש מהרישא של משנתנו:

לימא מסייע ליה: היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון, 
נשברה חבית בקורה - פטור, 
ואם עמד בעל קורה - חייב; 
והא הכא דכרבוצה במהלכת דמי, וקתני חייב. 

בדרך כלל הביטוי "לימא מסייע" מלמד שהסיוע יידחה.

5.

הגמרא דוחה את הסיוע ואף מקשה על ריש לקיש:

ותסברא הא סייעי בעיא? 
לא מסתייא דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא, 
טעמא דבעטה, הא הוזקה ממילא - פטור, 
והא מתני' דממילא, וקתני חייב! 

6.

הגמרא מיישבת את דין 2 של ריש לקיש, ולמעשה עונה על הקושיה בסעיף 5:

מתני' - דפסקה לאורחא כשלדא, 
הכא - כגון דרבעה בחד גיסא, איבעי לה לסגויי באידך גיסא. 

7.

הגמרא מביאה סיוע מהסיפא של המשה לדין 1 של ריש לקיש:

אלא, סיפא דמתני' מסייע ליה לר"ל, 
דקתני: היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, נשברה חבית בקורה - חייב, ואם עמד בעל חבית - פטור; 
והא הכא דכמהלכת ברבוצה דמי, וקתני פטור. 

כאן הגמרא אומרת "מסייע" ולא אומרת "לימא מסייע", למרות שאחר כך - בסעיף 8 - הגמרא דוחה את הסיוע.

ודווקא בקטע הקודם לגבי הביטוי "לימא מסייע" - בסעיפים 4-5 - הגמרא בסוף יישבה זאת - בסעיף 6.

8.

הגמרא דוחה את הסיוע לדין 1 של ריש לקיש:

מתני' - דכי אורחיה קא מסגי, 
הכא א"ל: נהי דאית לך רשות לסגויי עלי, 
לבעוטי בי לית לך רשותא. 

9.

רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ב הלכה כ

שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת ובעטה מהלכת ברבוצה חייב חצי נזק שאע"פ שדרכה להלך עליה אין דרכה לבעוט בה.

בפשטות, הרמב"ם פוסק כבסעיף 8, דהיינו, לא כריש לקיש בסעיף 1 ש"בעטה מהלכת ברבוצה - פטורה".

10.

רא"ש מסכת בבא קמא פרק ג סימן י:

מתני'** היה בעל הקורה ראשון ובעל החבית אחרון ונשברה חבית בקורה פטור. ואם עמד בעל הקורה חייב. ואם אמר לו לבעל החבית עמוד פטור. היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב. ואם עמד בעל החבית פטור. ואם אמר לבעל הקורה עמוד חייב. 
בגמרא פריך מהך מתניתין לר"ל דאמר שתי פרות ברה"ר אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה רבוצה במהלכת חייבת. 
דמשמע דוקא בעטה הא לא בעטה והוזקה ממילא פטורה. 
והא מתני' כשעמד בעל הקורה פי' לפוש ושינה שאין דרכו לעמוד לפוש חייב על שבירת החבית אף על גב דהוי ממילא. 
ומשני מתניתין דרמיא כשלדא שעמד בעל הקורה וקורתו על כתיפו מונח לרוחב הדרך ואין דרך לבעל החבית לנטות אנה ואנה. 
אבל אם עמד בלא שלדא פטור. 
לכאורה משמע דהכי הלכתא כי היכי דלא תקשה לר"ל ממתני'. 

כלומר, יש לקבל את האמור לעיל בסעיף 6, שיש התאמה בין משנתנו לדינו של ריש לקיש.

11.

ונהי דלית הלכתא כר"ל בהא דקאמר בעטה מהלכת ברבוצה פטורה. אלא כרבא דהוא בתראה דקאמר לעיל (בבא קמא דף כד ב) בההיא חיובי מחייבינן [דא"ל] נהי דאית לך רשותא לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא. 

ואין הלכה כריש לקיש בדין 1 וכבסעיף 8.

12.

ממשיך הרא"ש:

מ"מ הא דקאמר ר"ל רבוצה במהלכת חייבת הלכתא היא 
כדקאמר גמרא [הא סיוע לה] בעיא האיכא למידק הא הוזקה ממילא פטור וצריך לאוקמי למתני' דרמיא כשלדא כי היכי דלא תקשה לר"ל 

אבל דין 2 של ריש לקיש כן נפסק להלכה וכבסעיף 6.

13.

והוא מקשה על הרי"ף:

ותימה לרב אלפס שלא הביא כל זו הסוגיא אלא המשנה כצורתה 
דמשמע דסבירא ליה דאפילו עמד בלא שלדא חייב. 

משמע מהרי"ף שפוסק שלא כריש לקיש אף בדין 2, ולא כאמור בסעיף 12.

14.

הסבר שיטת הרי"ף:

וי"ל דרב אלפס סבירא ליה כיון דלית הלכה כר"ל בעיקר דבריו דקאמר בעטה מהלכת ברבוצה פטורה. ורבוצה במהלכת חייבת אין בה שום חדוש. 
אין לשנות פשט המשנה לאוקמי דיוקא דר"ל. 
דאיכא למימר ה"ה אם הוזקה ממילא חייבת ואיידי דנקט בעטה מהלכת ברבוצה פטורה דאשמעינן חדוש גדול שיש לה רשות לבעט נקט נמי בעטה רבוצה במהלכת. 
הלכך לא מפקינן מתניתין מפשטא ואפילו עמד בלא שלדא נמי חייב. וכן הלכה. 
וגמרא דשני הכי אליבא דר"ל שני אבל אליבא דהלכה לא חיישינן למילתיה דר"ל:

הגמרא אמנם יישבה את ריש לקיש כבסעיף 6 וכבסעיף 12.
אבל כיוון שעיקר דינו של ריש לקיש - דין 1 - נדחה, הרי שגם דין 2 נדחה הלכה.

14.1

לפי הנ"ל נראה לי שמתיישבת תמיהתנו לעיל בסוף סעיף 7, שבאמת נשאר ה"לימא מסייע" - שהסיוע כן נדחה.

15.

ולענ"ד נראה שהביטוי המיוחד בגמרא - לעיל בסעיף 5 - מלמד שאין הלכה כריש לקיש אף בדין 2.

הביטוי הוא:

ותסברא הא סייעי בעיא? 
לא מסתייא דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא, 

סייעי בעיא - ביטוי יחידאי בש"ס
לא מסתייא - ביטוי יחידאי בש"ס
לא מסייעי - ביטוי יחידאי בש"ס 
מקשה נמי קשיא - ביטוי יחידאי בש"ס

אע"פ שהגמרא יישבה - בסעיף 6 - את האמור כאן, כנראה שבהביטויים המיוחדים מעידים שעורך הגמרא לא מקבל את דינו של ריש לקיש.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר