הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תסתיים... תסתיים"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא כט ע"ב
תסתיים דר"א הוא דאמר חייב,
דאמר רבי אלעזר משום רבי ישמעאל: שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, ואלו הן:
בור ברשות הרבים,
וחמץ משש [שעות] ולמעלה,
תסתיים.
1.
בדרך כלל הכלל הוא שאם הגמרא מציינת את דעתו של חכם מסויים בביטוי "תסתיים" כפול [="תסתיים... תסתיים"] משמע שהלכה כמותו - כרבי אלעזר בסוגייתנו.
2.
תוספות מסכת בבא קמא דף כט עמוד ב:
תסתיים דר' אלעזר הוא דאמר חייב - במסקנא לא קיימא הכי...
תוס' מציין שמסקנת הגמרא בהמשך הסוגיה היא, שרבי יוחנן הוא זה שסובר שהמפקיר נכסיו חייב, ולא כמזקנה של "תסתיים".
2.1
וכן ברי"ף מסכת בבא קמא דף יג עמוד ב:
ואסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר חייב [דאמר ר"י הלכה כסתם ותנן החופר בור ברה"ר ונפל שור לתוכו או חמור ומת חייב תסתיים] והלכתא כוותיה
2.2
ואולי כוונת הגמרא לומר, שמכיוון שהתברר בהמשך הסוגיה שרבי יוחנן הוא זה שסובר שהמפקיר נכסיו לאחר נפילה חייב, והכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד רבי אלעזר, לכן מסקנת הסוגיה היא שלא כ"תסתיים" ששם נקבע, שרבי אלעזר הוא שסובר "מפקיר נכסיו חייב".
2.3
לכן יתכן לומר שהביטוי "תסתיים" לא נקבע ממש על ידי עורך הגמרא, אלא על ידי עורך הסוגיה הנקודתית בזמן הלימוד בבית המדרש, אבל עורך הגמרא - אחרי שהביא מקורות נוספים - מכריע באופן אחר.
3.
וראה, כללי התלמוד בדבר הרמב"ן, אברמסון שרגא, עמוד 72:
ואע"ג דאמרי' תסתיים לא סמכי רבנן דגמרא עליה דהא בתר הכי בעי מאי הוה עלה ויש הרבה בתלמוד כיוצא בזו ואחת מהן בפרק המניח את הכד תסתיים דר' אלעזר הוא דאמר חייב ואמרינן תסתיים והדר בשלהי שמעתתא אסקי' דר' אלעזר הוא דאמר פטור
הוא מביא מסוגייתנו הוכחה לדברינו לעיל בסעיף 2.3.
ועוד אחר בפ' יש נוחלין תסתיים דר' יוחנן אמר תלמיד תסתיים והדר מסקנא דר"י לא כצ"ל אמר כן
4.
יש בסוגייתנו - לפי הפרשנים - כמה פעמים שמשמע בבירור שהסוגיה עברה "עריכה" וסידרה את הבאת הדברים במטרה מסויימת.
5.
ובכל זאת נראה לי לחדש: בכל מקום בש"ס, שלמרות ה"תסתיים... תסתיים" הגמרא "הופכת" את המסקנה מוכח שיש מקורות שונים להוכחה מה אמר כל חכם שעליהם נאמר "חד אמר... וחד אמר...". ולכן בתחילת הסוגיה לא הוחלט בבירור מה אמר כל אחד מהם.
6.
ראה מה שנכתוב בדף הבא...
