הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב יהודה ורב נחמן כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא כז ע"ב
דאתמר,
רב יהודה אמר: לא עביד איניש דינא לנפשיה,
רב נחמן אמר: עביד איניש דינא לנפשיה;
היכא דאיכא פסידא - כ"ע לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה,
כי פליגי - היכא דליכא פסידא,
רב יהודה אמר: לא עביד איניש דינא לנפשיה, דכיון דליכא פסידא ליזיל קמיה דיינא;
ר"נ אמר: עביד איניש דינא לנפשיה, דכיון דבדין עביד לא טרח.
מתיב רב כהנא, בן בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות, שמא תראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו, ואמור לו שלי אני נוטל!
א"ל...
1.
בסוגייתנו מובאת מחלוקת עקרונית בין רב יהודה ורב נחמן.
2.
רי"ף מסכת בבא קמא דף יב עמוד ב:
והלכה כרב נחמן [כתובות דף י"ג ע"א] דקי"ל הלכה כרב נחמן בדיני:
3.
ראה מה שכתבתי על מסכת כתובות דף יג:
כפי שמובא בסוגייתנו "הלכה כרב נחמן בדיני". משמע שהלכה כמותו גם נגד כמה אמוראים - רב יהודה ורב הונא.
3.1
גם משמע מסוגייתנו שהלכה כמותו גם נגד כל חכם [ואולי גם נגד "רבים"] ולאו דווקא רק נגד חכמים מסויימים.
3.2
גם משמע שכלל זה - הלכה כרב נחמן בדיני - הוא עתיק - כנראה שנקבע כבר בחיי רב נחמן עצמו.
3.3
ואולי ניתן דווקא לומר שהכלל ש"הלכה כרב נחמן בדיני" נקבע על ידי עורך הגמרא ובתקופתו, ויהיה תלוי מיהו "עורך הגמרא" של סוגייתנו.
4.
רא"ש מסכת בבא קמא פרק ג סימן ג:
על סוגייתנו - בבא קמא דף כז:
והלכתא כרב נחמן בדיני
הוא פוסק כרב נחמן כדברי הרי"ף לעיל בסעיף 2.
4.1
הוא מביא נימוק נוסף:
ועוד דטובא פירכות פריך לרב יהודה ושנינהו בדוחק:
הגמרא מקשה כמה קושיות על רב יהודה והתרוצים שניתנו הם "דוחק".
זאת שאלה בפני עצמה מה מוגדר כתרוץ דחוק.
4.2
הערה: אולי הנימוק הנוסף חולק על הנימוק הראשון ש"הלכה כרב נחמן בדיני" כי הוא סובר שהכלל ש"הלכה כרב נחמן בדיני" תקף רק לגבי מחלוקת בין רב נחמן ורב ששת, ולא כאמור לעיל בסעיף 3.1
5.
ראה גם מה שכתבתי על מסכת נדרים דף יד:
רא"ש מסכת נדרים פרק ב סימן ד:
איתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אמר רב יהודה אל ישן היום שמא ישן למחר ורב נחמן אמר ישן היום ואין חוששין שמא ישן למחר ומודה רב יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שיישן היום כי לא זהיר בתנאיה אבל באיסוריה מיזהר
ומסתבר דהלכה כרב יהודה שהיה מופלג בחכמה טפי מרב נחמן
הלכה כרב יהודה מפני שהיה "מופלג בחכמה טפי מרב נחמן".
5.1
הסבר: רב נחמן ורב יהודה היו בני אותו דור, ואמנם נראה שרב נחמן היה צעיר מרב יהודה - שניהם למדו גם אצל "רב". לכן אין כלל הכרעה ביניהם, ולכן הרא"ש קובע שרב יהודה היה "גדול" יותר מרב נחמן.
6.
גופי הלכות פרק ה - כללי אות ה' כלל קצ:
רב יהודה ורב נחמן כי פליגי, הלכה כרב יהודה. כן כתב הרא"ש ז"ל נדרים [פ"ב סי' ד] איתמר קונם עיני בשינה, אמר רב יהודה וכו' ורב נחמן אמר וכו', עד ומסתבר דהלכה כרב יהודה דמופלג בחכמה טפי מרב נחמן.
הוא קובע ככלל, שהלכה כרב יהודה נגד רב נחמן, על פי דברי הרא"ש לעיל בסעיף 5.
6.1
קצת קשה לי: יתכן שהרא"ש עצמו מסתפק בדבר ולכן הוא מביא גם הסברים אחרים שיתכן והם חלוקים זה על זה.
7.
נעיין ברא"ש מסכת בבא מציעא פרק ד [לא בסוגייתנו] :
ולא יכולתי לעמוד על דעת רב אלפס ז"ל דפסק הלכה כרב נחמן נגד ר' יוחנן משום דבתרא הוא. דדוקא מאביי ורבא ואילך הוא דפסקינן הלכתא כבתראי אבל מקמי אביי ורבא לית הלכתא כתלמיד במקום הרב ור"נ תלמידו של שמואל היה.
והלכה כרבי יוחנן נגד שמואל בכל מקום וכ"ש נגד רב נחמן תלמידו.
ואע"ג דקיימא לן הלכתא כשמואל בדיני.
כל זה לא נאמר אלא כנגד רב דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני אבל לא כנגד רבי יוחנן.
וכן הא דקי"ל הלכה כרב נחמן בדיני היינו דוקא כנגד רב ששת. שכך כתוב בתשובת הגאונים הלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי.
מהרי"ף משמע שבאופן עקרוני הלכה כרב נחמן בדיני רק נגד רב ששת, וכלעיל בסעיף 4.2.
