הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבה ורבא - כמי הלכה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא כ ע"ב
ואם נהנית משלמת [וכו']. וכמה?
רבה אמר: דמי עמיר, רבא אמר: דמי שעורים בזול.
תניא כוותיה דרבה, תניא כוותיה דרבא.
תניא כוותיה דרבה, רבי שמעון בן יוחי אמר: אין משלמת אלא דמי עמיר בלבד.
תניא כוותיה דרבא: אם נהנית - משלמת מה שנהנית,
כיצד? אכלה קב או קביים, אין אומרים תשלם דמיהן,
אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו דבר הראוי לה אע"פ שאינו רגיל, לפיכך אכלה חטין או דבר הרע לה - פטורה.
נעיר לגבי ההכרעה העקרונית במחלוקות בין רבה לרבא.
1.
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה:
תעו. ובענין אביי ורבא בעצמם אם הלכה כמותם כנגד רבם או לא, בזה יש דעות.
כבר בתחילת דבריו הוא מעיר שיש מחלוקת בעניין זה.
הערה: מפאת חשיבות העניין נסמן את העקרונות בכלל 1; כלל 2 וכו'
2.
וזה לשון הרי"ף בפרק (קמא) [שני] דבבא קמא דף כ (ח ב מדפי הרי"ף):
רבה אמר דמי עמיר בזול, ורבא אמר דמי שעורין בזול (בבא קמא דף כ א).
איכא מאן דפסק כרבה, משום דהוא רביה דרבא,
כלל 1: הלכה כרבה נגד רבא כי היה רבו [ואין הלכה כתלמיד נגד רבו.
3.
ואיכא מאן דפסק כרבא, דהוא בתרא, עד כאן לשונו.
כלל 2: הלכה כרבא נגד רבה - רבו - על פי הכלל של "הלכה כבתראי".
3.1
הוא מסביר את יסודות המחלוקת בין שני הכללים לעיל:
אלו לשונות פליגי, אם בדור רבא היה הלכה כבתראי,
כלל 2 מבוסס על כלל 3:
כלל 3:
הכלל של "הלכה כבתראי" תקף גם בדור של רבא.
כנראה כוונתו לומר, שכלל זה תקף בכל דורות האמוראים - גם בדורות האמוראים הראשונים - ואין כוונתו דווקא לרבא עצמו.
3.2
או אם דוקא אחר רבא ואילך הלכה כבתראי ודור רבא הוא בעצמו בכלל שאין הלכה כתלמיד במקום רבו.
כלל 1 לעיל מבוסס על כלל 4:
כלל 4: הכלל של "הלכה כבתראי" תקף רק לגבי אמוראים שאחרי דורו של רבא.
3.3
משמע עד כאן שבאופן עקרוני אין סתירה בין שני הכללים:
כלל 1: אין הלכה כתלמיד נגד רבו
כלל 2: הלכה כבתראי
כלומר, באופן עקרוני כלל 2 גובר על כלל 1.
4.
והרא"ש במסכת בבא מציעא (ראה פ"א סימן מט; שם פ"ג סימן י') השיג כמה פעמים על הרי"ף,
דלפעמים נראה שפוסק כרבא שהוא בתראי, ולפעמים פוסק כרבה משום שהוא רביה דרבא.
הרא"ש מעיר על סתירות בדברי הרי"ף.
5.
המשך דברי השל"ה:
ואני הקטן משיג גם כן על הרא"ש בזה,
דבפרק עושין פסין (עירובין פ"ב סימן ד') כתב וזה לשונו: טחו בטיט ויכול לעמוד בפני עצמו הוה מיעוט, אינו יכול לעמוד בפני עצמו,
רבה אמר הוה מיעוט
רבא אמר לא הוה מיעוט.
ר"מ והראב"ד והרב זרחיה הלוי ז"ל (המאור הקטן שעל הרי"ף שם ז' ע"א מדפיו) פסקו כרבא,
והרמב"ם ז"ל (הל' שבת פט"ז ה"ט) פסק כרבה,
וכן נראה דאין הלכה כתלמיד במקום הרב,
ומאביי ורבא ואילך הוא דקיימא לן כבתראי, ולא כאביי ורבא כנגד רבן, עכ"ל.
עד כאן משמע כסיכום לעיל בסעיף 3.3
5.1
ובפרק הזהב (בבא מציעא פ"ד סימן יט) פסק כאביי נגד רבה,
וזה לשונו: אמנם יראה דרבה גרסינן הכא ולא רבא, שלא מצינו בכל התלמוד שקבע רב אשי דברי רבא קודם אביי, כי אביי מלך קודם רבא, והיה פותח תחילה בבית המדרש, הלכך נקבעו דבריו תחילה, וכיון דגרס רבה,
אם כן הלכה כאביי דבתראי הוא, עד כאן לשונו.
הלכה כאביי נגד רבה
5.2
הרי שבפרק עושין פסין לא פסיק אפילו כרבא - דהלכתא כוותיה נגד אביי, נגד רבה, וכאן פסק כאביי נגד רבה.
הוא מציג סתירה בדברי הרא"ש: מצד אחד הלכה כאביי נגד רבה, ומצד שני הלכה כרבה נגד רבא והרי הכלל העקרוני הוא, שהלכה כרבא נגד אביי, וקל וחומר שהלכה צריכה להיות כרבה נגד אביי.
5.3
אך יש ליישב דהרא"ש כתב כן לפי סברת הרי"ף שהביא שם בזה הענין שפסק כרבא,
ועל זה כתב הרא"ש דרבה גרסינן ואביי פליג,
ולפי מה שרגיל בקצת מקומות הרי"ף לפסוק אפילו כאביי ורבא נגד רבם,
אם כן כאן הלכה כאביי*. כך נוכל לפרש דעת הרא"ש,
אמנם הרא"ש בעצמו סבירא ליה הלכה כרבה נגד אביי ורבא.
הרי"ף עצמו אמנם פוסק שהלכה כאביי ורבא נגד רבם - רבה. ואילו הרא"ש מכריע להיפך, שהלכה כרבה נגד אביי ורבא תלמידיו.
+/הגה"ה/ כתבו התוספות ז"ל בפרק שלישי דיומא דף לז ב ד"ה אומר) אפילו אי אביי פליג ארבי יהושע בן לוי הלכה כאביי דבתראי הוא+.
תעז. כתב הר"ן בפרק רבי אליעזר דתולין (שבת נח ב מדפי הרי"ף ד"ה ולענין הלכה), (הרא"ה) [הרז"ה] ז"ל (ד"ה בהנך) פסק כרב פפא דבתראה היא. והרמב"ן ז"ל (שם במלחמות) השיג עליו וכתב, רבא רביה דרב פפא הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב.
והרשב"א (ד"ה אלא אמר) כתב דאי מהא לא איריא דב[ב]תראי לא אמרי הכי, דהא רב נחמן רביה דרבא הוא, ואפילו הכי כל שלא היה יושב רבא לפני רב נחמן, קיימא לן כרבא. וסימנא איכא במילתא, דכל דאשכחן 'אמר ליה רבא לרב נחמן' הוא דחשבינן ליה כתלמיד יושב לפני רבו, ולא קיימא לן כוותיה,
אבל כשנחלקו שניהם כשני חולקים בעלמא הלכה כרבא,
כלל 5:
הכלל שאין הלכה כתלמיד נגד רבו תקף רק כשהתלמיד ישב בפני רבו [בפניו] ולא כשאמר את דבריו בבית המדרש.
והכי נמי רב פפא הוא שנחלק על רבא, ואפשר דכיון דבתרא הוא קיימא לן כוותיה, עד כאן לשונו.
כלל 6:
ומצאתי כתוב בשם גאון: אם התלמיד האריך ימים אחר רבו ונתגדל בחכמה, למה לא יהיה הלכה כמותו עד כאן לשונו.
וכן הוא בנמוקי יוסף פרק כיצד הרגל (בבא קמא ח מדפי הרי"ף), עיין שם.
וכתב בשלטי הגבורים (שם סוף אות א'), אם כלל זה הוא אמת [ונכון], יש לסלק כמה קושיות שעושה הרא"ש על הרי"ף במסכת בבא מציעא, ולתרצם כהאי גוונא.
תלמיד שהאריך ימים אחרי רבו - הלכה כמותו.
א. כנראה שהוא מתכוון לומר שהתלמיד אמר את הלכתו אחרי פטירת רבו.
ב. כנראה שהוא מתכוון שכלל זה תקף אף בדורות האמוראים הראשונים.
