הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא-קמא כב ע"א
מובא בתלמוד בבלי (בבא קמא כב, א) וכן ב (בבא קמא סב, ב)
"תא שמע: גמל טעון פשתן ועבר ברשות הרבים, נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה - בעל גמל חייב, הניח חנווני נרו מבחוץ - חנווני חייב, רבי יהודה אומר: בנר חנוכה - פטור".
בנר חנוכה מסביר לנו ר' יהודה שהחנווני שהניח את הנר מחוץ לחנותו פטור בגלל שמדובר במצווה, ואז מותר לו להדליק את נר חנוכה מחוץ לחנותו, וממילא הוא פטור על הנזק. אין בתלמוד הבבלי כל דעה חולקת.
לעומת זאת בתלמוד ירושלמי (בבא קמא ו, ח):
"מתני: גץ שיצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל שהוא טעון פשתן ועובר בר"ה נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח החנווני את נירו מבחוץ החנווני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור.
גמ': תני רבי יודן בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות וחכמים אומרין בין כך ובין כך חייב. כגון אילו שהן עושין סוכות בפתחי חניותיהם בחג מפני שהוא רשות ובא אחר והוזק בהן חייב".
בירושלמי מובאת דעה חולקת על רבי יהודה - דעת חכמים, שמן הסתם הלכה כמותה, והיא שגם אם יש רשות לאדם לעשות דברים מסוימים כמו כאן שישנה מצווה להדליק נר חנוכה, וממילא ישנה רשות לבעל החנות להדליק נר חנוכה מחוץ לחנותו (דבר זה דומה לסוכה שיש רשות לבעל החנות בחג הסוכות לבנות ליד חנותו), דבר זה אינו פוטר את בעל החנות מלהשגיח על הנר. אם נגרם נזק בעל החנות הוא האחראי.
גם אם אין הלכה כמו חכמים, הרי ישנה כאן דעה מוצקה וברורה שרשות המצווה אינה פוטרת מאחריות.
התלמוד הירושלמי כדרכו מטיל אחריות גדולה יותר על מזיק פוטנציאלי.
