הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
קשיא אהדדי; מתניתא מי לא פליגי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא יד ע"א
איני? והא תני רב יוסף: חצר השותפים, והפונדק - חייב בהן על השן ועל הרגל,
תיובתא דרבי אלעזר!
אמר לך רבי אלעזר:
ותסברא מתניתא מי לא פליגי?
והתניא, ארבעה כללות היה ר' שמעון בן אלעזר אומר בנזקין:
כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק - חייב בכל;
דמזיק ולא לניזק - פטור מכל;
לזה ולזה,
כגון חצר השותפים והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל,
על הנגיחה ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה ועל הבעיטה, תם - משלם חצי נזק, מועד - משלם נזק שלם;
לא לזה ולא לזה,
כגון חצר שאינו של שניהם - חייב בו על השן ועל הרגל,
על הנגיחה ועל הנשיכה ועל הנגיפה ועל הרביצה ועל הבעיטה, תם - משלם חצי נזק, מועד - משלם נזק שלם;
קתני מיהת: חצר השותפין והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל,
קשיא אהדדי!
כי תניא ההיא - בחצר מיוחדת לזה ולזה בין לפירות בין לשוורים,
ההיא דרב יוסף - בחצר מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים,
דלגבי שן הויא לה חצר הניזק.
דיקא נמי, דקתני הכא דומיא דפונדק,
וקתני התם דומיא דבקעה, שמע מינה.
מתקיף לה רבי זירא: כיון דמיוחדת לפירות,
הא בעינן +שמות כ"ב+ ובער בשדה אחר וליכא!
א"ל אביי: כיון דאינה מיוחדת לשוורים, שדה אחר קרינא ביה.
א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא:
לימא, מדמתניתא לא פליגי, אמוראי נמי לא פליגי!
אמר ליה: אין,
ואם תמצא לומר פליגי,
בקושיא דרבי זירא ובפירוקא דאביי פליגי.
מבנה הסוגיה:
1.
איני? והא תני רב יוסף: חצר השותפים, והפונדק - חייב בהן על השן ועל הרגל,
תיובתא דרבי אלעזר!
הגמרא מקשה מברייתא [ברייתא ש"מביא" רב יוסף] על רבי אלעזר שסובר שבהמת שותף שהזיקה בנכסי השותף השני פטורה בנזקי שן ורגל [כי נכסי שותף לא מוגדר כ"בשדה אחר"].
1.1
הגמרא מסיימת את קושייתה ב"תיובתא דרבי אלעזר". בדרך כלל ביטוי זה מעיד על קושיה חזקה שגורמת לדחיית הדעה שעליה נאמר "תיובתא".
2.
הגמרא מיישבת את ה"תיובתא"!
אמר לך רבי אלעזר:
ותסברא מתניתא מי לא פליגי?
רבי אלעזר טוען שיש ברייתא שסוברת כמוהו.
2.1
הביטוי "מתניתא... פליג[א][י]" - 3 מופעים בש"ס.
2.2
מדוע צריך את ההקדמה הזאת לפני ציטוט הברייתא השניה.
2.3
ציטוט הברייתא השניה:
והתניא, ארבעה כללות היה ר' שמעון בן אלעזר אומר בנזקין:
כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק - חייב בכל;
דמזיק ולא לניזק - פטור מכל;
לזה ולזה,
כגון חצר השותפים והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל,
על הנגיחה ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה ועל הבעיטה, תם - משלם חצי נזק, מועד - משלם נזק שלם;
לא לזה ולא לזה,
כגון חצר שאינו של שניהם - חייב בו על השן ועל הרגל,
על הנגיחה ועל הנשיכה ועל הנגיפה ועל הרביצה ועל הבעיטה, תם - משלם חצי נזק, מועד - משלם נזק שלם;
2.4
ההוכחה מהברייתא השניה כדעת רבי אלעזר:
קתני מיהת: חצר השותפין והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל,
רבי אלעזר סובר כברייתא הנ"ל ש"חצר השותפין והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל"
3.
הגמרא מסיימת:
קשיא אהדדי!
האם התרצן אליבא דרבי אלעזר אומר זאת או שמא ה"סתמא דגמרא" אומרת זאת.
4.
וקשה מאד, הרי מצינו פעמים רבות בש"ס כשיש מחלוקת אמוראים שהגמרא מביאה שתי ברייתות כשכל ברייתא מסייעת לכל אחת מהדעות וקובעת "תניא כוותיה ד... [דעה א']" ותניא כוותיה ד... [דעה ב]" ושם הגמרא לא מסיימת "קשיא אהדדי"!
4.1
בהמשך הדף יש דוגמא לסתירה בין שתי ברייתות בלשון "רמי" - כמקובל - ולא כלעיל בסוגיה "קשיא אהדדי" ו"מתניתא פליגא".
5.
ולכן נראה לי לומר ["חידוש"]: רב יוסף שהביא את הברייתא הראשונה התכוון ללמדנו שלדעתו "ברייתא" זו היא חלק מהברייתא השלמה שמובאת בסוגייתנו כברייתא השניה.
5.1
ואולי זה הפירוש בכל מקרה כשההגמרא מביאה את הביטוי "תני רב...", שאותו אמורא מצטט חלק מברייתא קיימת!
5.2
ולכן יוצא - כפי האמור בסעיף 3 - שיש סתירה בין שני חלקי הברייתא, וזה מה שאומרת הגמרא "קשיא אהדיי"!
5.3
לפי הנ"ל יש לומר, שהתרצן הוא זה שאמר את הביטוי "קשיא אהדדי" - לעיל בסעיף 3.
6.
יישוב הסתירה בין שתי הברייתות. ולפי חידושינו לעיל בסעיף 5 יש לומר שמדובר ביישוב הסתירה בין שני חלקי הברייתא "הגדולה":
כי תניא ההיא - בחצר מיוחדת לזה ולזה בין לפירות בין לשוורים,
ההיא דרב יוסף - בחצר מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים,
דלגבי שן הויא לה חצר הניזק.
דיקא נמי, דקתני הכא דומיא דפונדק,
וקתני התם דומיא דבקעה, שמע מינה.
אמנם מלשון הגמרא כאן יותר מסתבר שמדובר בשתי ברייתות שונות.
6.1
אבל נראה לי שבכל זאת ניתן לדחוק ולפרש לפי החידוש לעיל בסעיף 5.
7.
דיון פנימי:
מתקיף לה רבי זירא: כיון דמיוחדת לפירות,
הא בעינן +שמות כ"ב+ ובער בשדה אחר וליכא!
א"ל אביי: כיון דאינה מיוחדת לשוורים, שדה אחר קרינא ביה.
8.
א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא:
לימא, מדמתניתא לא פליגי, אמוראי נמי לא פליגי!
אמר ליה: אין,
דווקא מלשון הגמרא כאן מובן חידושנו לעיל בסעיף 5, שמדובר בשני חלקים של אותה ברייתא.
8.1
והגמרא לא כתבה "רישא" ו"סיפא" כי שני חלקי הברייתא צוטטו ממקורות נפרדים.
9.
ואם תמצא לומר פליגי,
בקושיא דרבי זירא ובפירוקא דאביי פליגי.
גם לפי הסבר זה בגמרא נשאר ההסבר לעיל ששתי הברייתות - או לפי הסברנו: שני חלקי הברייתא - לא חולקות זו על זו.
