הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מתקיף"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא י ע"א
מתקיף לה רבי זירא: ותו ליכא?
והא איכא: מסר שורו לחמשה בני אדם, ופשע בו אחד מהן והזיק - חייב! ...
מתקיף לה רב ששת והא איכא: מרבה בחבילה! ...
מתקיף לה רב פפא, והא איכא הא דתניא: ה' שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו, ובא אחד וישב עליו ושברו - האחרון חייב,
1.
בדרך כלל "מתקיף" מובא כקושיה מסברא על דברי אמורא, ואילו כאן כל שלושת הביטויים של ה"מתקיף" מובאים על הברייתא.
2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תעו:
"... הן אמת דאכתי אני בעניותי לא מצינא למיקם אדעתיה דר' בצלאל בזה דהא אשכחנא ליה בשיטתו המקובצת על ב"ק דף ק"ל א' שכתב וז"ל מתקיף לה ר' זירא אימא וכו' נראה דאברייתא קא פריך וכו'
וק"ק דלא שייך אתקפתא אלא אאמורא וכמו שביארתי בהליכות עולם
ושמא האי אתקפתא בכאן לאו דווקא אלא כמתמיה על הדבר כדי להבין טעמו ודכוותיה אשכחן בפרק המפקיד מתקיף לה רמי בר חמא וכו' ופירש"י לשם דאמתני' קמתמה וכו' שיטה עכ"ל...
יש "מתקיף" - והוא מוכיח מסוגייתנו - שאיננו כקושיה [שאי מתן תירוץ יבטל את הדין] אלא רק "תמיהה", כלומר רצון להבין את טעם הדין שבכל מקרה מתקיים כיון שהוא במשנה/ברייתא.
3.
ונראה לי לומר, שבסוגייתנו ה"מתקיף" הוא לא על הברייתא עצמה אלא על ההסבר בגמרא ["סתמא דגמרא"] שבברייתא יש "תנא ושייר".
