הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

למעוטי /"מנין"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא ה ע"א

.בשלמא לתנא דידן, תנא מניינא למעוטי דר' אושעיא, 
ור' אושעיא תנא מניינא למעוטי דרבי חייא, 

1.
גופי הלכות פרק יג - כללי אות מ' כלל שלז:

מנין. בכל מקום אתי למעוטי מילי אחריני דאין להם אותו הדין,

בדרך כלל הביטוי "למעוטי" בא לומר שבעניין אחר - שאותו ממעטים - הדין שונה מהדין האמור בסויגיתנו.

1.1

ומצינו דהכי תנא מנינא וקאמר בגמ' למעוטי כך וכך וכתבו התוס' דאין רוצה לומר דתני מנינא למעוטי הנהו דאין להם זה הדין,
אלא תני מנינא למעוטי הנהו דלא איירי בהו, אבל הדין כך תוס' בבא קמא דף ה ע"א) ד"ה תני מנינא.

ויש מקרים בהם ה"למעוטי" לא בא לומר שהדין שונה באותם מקרים, אלא בא לומר רק שאותם מקרים/דינים לא נכללים - טכנית - בסוגייתנו.

2.
גופי הלכות פרק יב - כללי אות ל' כלל שג:

למעוטי. כתב הרא"ש ז"ל חולין [פ"ז סל"ד] דיש למעוטי דאין רוצה לומר למעוטי שלא יהיה לו זה הדין, אלא למעוטי הך מילתא דלא איירי ביה,

וכי האי גוונא אמרינן ריש פרק קמא דבב"ק דף ה.] דקאמר מנינא למעוטי דרבי חייא ולא משום דפליגי, דכולהו מודו.

דומה להסבר סעיף 1

3.
ומתאים לדברי תוס' בסוגייתנו:
תוספות מסכת בבא קמא דף ה עמוד א:

תני מניינא למעוטי - האי למעוטי לאו משום דלית ליה דרבי חייא
אלא כלומר למעוטי דלא איירי בהו.