סקר
איך הלימוד שלך בתקופת המלחמה בדרום?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמורא לא הכיר משנה?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא ד ע"א

 

... איצטריך, ס"ד אמינא מידי דהוה אעבד ואמה,
עבד ואמה לאו אף על גב דכוונתן להזיק אפ"ה פטירי, ה"נ לא שנא.

אמר רב אשי: אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו? שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו, ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום! אלא, פריך הכי...

א.
קצת קשה הרי גם המקשן ידע את תשובתו של רב אשי. גם הדין שעבד ואמה שהזיקו פטורים מלשלם וגם הנימוק של "שמא יקניטנו..." מובאים במפורש במשנה במסכת ידים פרק ד משנה ז [בשינויי לשון].

הערתנו "דומה" להערתנו בפיסקה הקודמת בסוגייתנו בעניין ה"מתקיף".

ב.
אמנם בסוגייתנו עונה על כך תוס', שבאמת המקשן סובר שגם ללא הנימוק של "שמא יקניטנו" - כגון, כשהעבד והאמה הזיקו בלי כוונה - נשאר הדין שהם פטורים, וממילא קושיית המקשן ברורה.

ואומר תוס' שלפי התרצן - רב אשי - תמיד תקף הכלל של "שמא יקניטנו" [שמוגדר כ"טעמא רבה"], אפילו כשהעבד והאמה הזיקו בלי כוונה.

ג.
על העניין העקרוני שהעלינו לעיל בסעיף א ראה מה שכתבנו על כך על מסכת פסחים דף צז :

1. אמורא לא ידע חלק מהברייתא / "אמורא"-"ברייתא" / קושיה מתודית /

בגמרא:

איתיביה אביי: אם כשב מה תלמוד לומר - לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שקריבה שלמים,

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צז עמוד א

יכול אף לפני הפסח כן - תלמוד לומר הוא; הוא קרב, ואין תמורת הפסח קריבה. היכי דמי? אילימא שנמצא קודם שחיטה, והמיר בו קודם שחיטה - פשיטא: למה לי קרא? אלא לאו - שנמצא קודם שחיטה, והמיר בו אחר שחיטה. תיובתא דרבא! תיובתא

1.
תוספות מסכת פסחים דף צז עמוד א:

אלא לאו שנמצא קודם שחיטה - תימה ללישנא קמא מאי מקשה אביי לרבה מהך ברייתא והלא סיפא מסייעתא לו בהדיא כדמסיק השתא
וזהו תימה לומר שלא ידע אביי סיפא דברייתא דמקשי מינה.

תוס' מקשה קושיה עקרונית, כיצד יתכן שאביי לא הכיר את הסיפא של הברייתא. הפרשנים דנים בתרוץ ענייני של תוכן הסוגיה. אולם אנו נעמוד על ההיבט שמדגיש תוס'.

2.
וראה ב"מסורת הש"ס", אות ט, שמעיר על כך, שיש עוד מקומות שתוס' אומר כך:

תוספות מסכת בבא קמא דף ד עמוד א:

לאו אף על גב דכוונתו להזיק אפ"ה פטורין - וא"ת עבד ואמה גופיה נילף מק"ו דשן להתחייב כיון דאכתי לא ידע טעמא דשמא יקניטנו רבו
וע"ק כיון דידע רישא דמתניתין דמסכת ידים (פ"ד מ"ז) מדנקט עבד ואמה ולא נקט עבד ואשה א"כ מסתמא ידע סיפא ...


דומה לשאלת תוס' בסוגייתנו [מסכת פסחים דף צז]

3.
וכן:
תוספות מסכת חולין דף עד עמוד א:

ולהאי תנא דקפריך טרפה דשחיטה מטהרתה מנא לן - קצת תימה דכולא חדא ברייתא היא בת"כ וידע רישא ולא ידע סיפא.

כנ"ל.

4.
וכן:
תוספות מסכת נדה דף לד עמוד ב:

אילימא בזב גרידא לאחרים גורם טומאה - תימה וכי לא ידע רבא סיפא דברייתא דקתני בה בהדיא לקמן בפרק דם הנדה (דף נה.) שעיר המשתלח יוכיח.

כנ"ל.

5.
אבל יש לפעמים שתוס' קובע שאמנם האמורא [או אולי מדובר ב"סתמא דגמרא"] ידע רק חלק מהברייתא:
תוספות מסכת בבא מציעא דף נה עמוד א:

וכי פריך לעיל בשלמא כולה לשמים למעוטי קדשים קלים דליכא מעילה לא מסיק אדעתיה מסוף הברייתא דמרבה אף קדשים קלים.


6.
וכן קצת דומה:
תוספות מסכת מועד קטן דף ה עמוד א:

לאתויי הך דתניא - קא סלקא דעתיה דהאי דקפריך הכא דבכלל מתקנין הדרכים לא הוי קווץ דרכים דתיקון משמע שמתקן הגבשושיות והגומות הלכך פריך הכי ומתרץ כל אלו בהדיא קתני להו דהוו בכלל מתקנין כו'
א"נ האי דמקשה הך קושיא לא היתה מתניתא שגורה בפיו ולא הוי ידע דגרס בה ומתקנין את הדרכים.

7.
וכן קצת דומה:
תוספות מסכת עבודה זרה דף י עמוד א:

והתניא יום גנוסיא ויום הלידה - מהשתא בעי לאתויי ברייתא דמייתי בסמוך כולה אלא השתא מייתי מינה בקוצר ואותו שהיה מתרץ הא דידיה הא דבריה לא היה יודע הברייתא כמו שהיא בסמוך אלא מתרץ על מה שהביא המקשה
עוד יש לומר דודאי ברייתא אחרת היא וממשנתינו לא היה יכול להקשות דמתניתין משתמע דמיירי בשני בני אדם שמארכת כ"כ בלשונה יום גנוסיא של מלכים ויום הלידה אבל ברייתא דקתני בה יום גנוסיא ויום הלידה משמע דלא מיירי אלא באדם אחד.


7.1
יש הערה על תוס' זה אצל אפשטיין, מבואות לספרות האמוראים, עמוד 772, 833.
מכל הנ"ל - ובעיקר על סמך המקור האחרון לעיל - ניתן לומר, שיש ברייתות בש"ס, שאינן כצורתן המקורית, אלא במשך הדורות הורכבו ממקורות שונים על ידי "עורך הגמרא".

7.2
לפי זה אולי ניתן למיין את המקורות שהבאנו לעיל: באותם מקומות שהיה ידוע לתוס' שהברייתא היא "מקורית" הוא נשאר בקושי מדוע האמורא לא התייחס לחלק מסויים בברייתא.

ובאותם מקרים שבהם תוס' מציין זאת רק כעובדה ולא כקושי כנראה שהיה ידוע לתוס' שאותה ברייתא איננה מקורית אלא מורכבת מכמה מקורות, ואותו אמורא מתייחס רק לאחד המקורות. [וכבר הערתי שיתכן שצריך למיין גם לפי מי שכלפיו מופנית השאלה - ה"סתמא דגמרא" או אמורא מסויים.]

הערה:
1. קשור למה שכתבתי בדף הקודם על משנה וברייתא.
2. במקור האחרון יש דבר מעניין, לפעמים ניתן לומר שמדובר בברייתא אחרת ולא על "חצי" מברייתא שעליה מדובר
 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר