הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

וכולן מקרא אחד דרשו

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין עח ע"א

תניא, רבי יהודה אומר: בת גר זכר כבת חלל זכר...
ר' אליעזר בן יעקב אומר: גר. 
תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד - כשרה לכהונה, 
... וכולן מקרא אחד דרשו: 
+יחזקאל מד+ אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל - 
רבי יהודה סבר: עד דאית כל זרע מישראל, 
רבי אליעזר בן יעקב סבר: מזרע - ואפילו מקצת זרע, 
רבי יוסי סבר: מי שנזרעו בישראל, 
רבי שמעון בן יוחי סבר: מי שנזרעו בתוליה בישראל.  

1.
בש"ס יש פעמים רבות שחכמים [תנאים או אמוראים] נחלקו בפרשנות הפסוקים ומדוע הגמרא לא משתמשת בהם בביטוי הנ"ל "מקרא אחד דרשו" - 38 מופעים בש"ס].

2.
תוספות הרא"ש מסכת קידושין דף עח עמוד א

וכולן מקרא אחד דרשו. לאו מקראי קא ילפי דהא מבינייא יליף לה ר' יהודה לעיל, אלא כל אחד מפרש המקרא לפי סברתו.

זאת אומרת, בכל מקרה שחכמים חולקים על הסבר פסוק, ייתכן שכל אחד מהחכמים קיבל ממסורת אבותיו את פירוש הפסוק, וכך הוא בדרך כלל בש"ס.

3.
אולם כאשר הגמרא משתמשת בביטוי הנ"ל: "...מקרא אחד דרשו" [כבסוגייתנו] מדובר שכל אחד מהם מסביר את הפסוק מכח הבנה וסברא אישית שלו [="אליבא דנפשייהו"] - ללא מסורת שקיבל מרבותיו.

ולכן הגמרא מנסחת בהמשך "רבי... סבר... רבי... סבר..." – ביטוי שמתאים למחלוקת סברות הלכתיות.