הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מאן דמתני הא לא מתני הא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין עו ע"ב
אמר רב יהודה א"ר: זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות.
איני? והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: משנתינו - כשקורא עליו ערער!
מאן דמתני הא לא מתני הא.
איכא דאמרי, אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר' מאיר,
אבל חכמים אומרים: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות.
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם קורא עליו ערער - צריך לבדוק אחריה.
מבנה הסוגיה:
1.
אמר רב יהודה א"ר: זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות.
רב סובר שמשנתנו היא דעת רבי מאיר [רש"י: "זו דברי ר"מ - סתם מתניתין דמצריך בדיקה"]. ורב מוסיף שחכמים חולקים עליו. אין משנה שמובאת בה דעת חכמים.
1.1
בדרך כלל מקובל לומר שהלכה היא כמי שחולק על "זו דברי" - ובסוגייתנו - כחכמים. ראה מה שכתבנו על כך לעיל במסכת קידושין דף עב.
1.2
ונראה לי "לחדש". "רבי" באמת פוסק כרבי מאיר ובא לידי ביטוי בסתם משנתנו. רב - בכח סמכותו ["רב תנא הוא ופליג"] - פוסק כאן כחכמים [אע"פ שלא מוזכרים במשנה].
1.3
הערה: אם דעת חכמים בנושא שבסוגייתנו היתה מובאת במשנה אחרת או בברייתא אזי הניתוח לעיל היה שונה.
2.
איני? והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: משנתינו - כשקורא עליו ערער!
הגמרא מקשה מאמורא אחר שהסביר בשם רב את משנתנו - "סתם משנה" - משמע שרב כן פוסק כסתם משנתנו וכלל לא מזכיר שחכמים חולקים עליו.
3.
עונה הגמרא:
מאן דמתני הא לא מתני הא.
כלומר, יש מחלוקת אמוראים מה אמר רב!
3.1
הערה חשובה: ראה מה שמובא לעיל בקידושין דף עב שבאמת יש מחלוקת מה אמר רב.
4.
נוסח אחר של הדיון/המחלוקות לעיל:
איכא דאמרי, אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר' מאיר,
אבל חכמים אומרים: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות.
דברי רב יהודה בשם רב זהים לאמור בנוסח הקודם - לעיל בסעיף 1.
4.1
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם קורא עליו ערער - צריך לבדוק אחריה.
תוספת לדברי רב [ולא כמחלוקת].
ראה מה שכתבתי על הביטוי "מאן דמתני הא לא מתני הא" על מסכת כתובות דף טו:
מיספור הסעיפים כבמקור - במסכת כתובות דף טו:
בגמרא:
איתמר,
רב חייא בר אשי אמר רב: הלכה כרבי יוסי,
ורב חנן בר רבא אמר רב: הוראת שעה היתה.
מתיב רבי ירמיה: וליוחסין לא בעינן תרי רובי?
והתנן:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף טו עמוד ב
מצא בה תינוק מושלך, אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבי', אם רוב ישראל - ישראל, מחצה על מחצה - ישראל;
ואמר רב: לא שנו אלא להחיותו, אבל ליוחסין לא,
ושמואל אמר: לפקח עליו את הגל!
אשתמיטתיה הא דא"ר יהודה אמר רב: בקרונות של צפורי הוה מעשה.
ולרב חנן בר רבא, דאמר: הוראת שעה היתה, קשיא הא!
מאן דמתני הא לא מתני הא.
מבנה הגמרא:
1.
במשנה נאמר:
מתני'. א"ר יוסי: מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה,
אמר רבי יוחנן בן נורי: אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה - הרי זו תינשא לכהונה.
הכוונה במשנה היתה שרבי יוסי אמר את דברי רבי יוחנן בן נורי.
ועל כך דנה הגמרא לעיל.
ומכאן סוגייתנו:
2.
איתמר,
רב חייא בר אשי אמר רב: הלכה כרבי יוסי,
יתכן ש"אשי" כאן הוא רב אשי הקדמון.
רב פסק כרבי יוסי למרות שלא מצינו במשנה מי שחלק עליו!
2.1
ונראה לי לומר על פי מה שמצינו פעמים רבות שבמשנה שמתחילה בביטוי "אמר רבי..." משמע שזו דעת יחיד וחכמים [שלא מוזכרים באותה משנה] חולקים עליו. לכן, בא "רב" ופוסק כמותו, כפי שיש טוענים שהלכה בדרך כלל היא כרבי יוסי אפילו נגד חכמים.
2.2
ורב חנן בר רבא אמר רב: הוראת שעה היתה.
רב חנן מעיד בשם רב שכוונת רבי יוסי לומר שב"סיפור" במשנה היתה סיבה מיוחדת שהתירוה להינשא!
לפי זה ברור מדוע רבי יוסי לא הביא במשנה את ההלכה בנוסח פשוט אלא על ידי תיאור סיפור "היסטורי"!
3.
מתיב רבי ירמיה: וליוחסין לא בעינן תרי רובי?
הוא מקשה על חייא בר אשי שפסק שמכשירים אותה גם על פי "רוב אחד".
3.1
והתנן:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף טו עמוד ב
מצא בה תינוק מושלך, אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבי', אם רוב ישראל - ישראל, מחצה על מחצה - ישראל;
ואמר רב: לא שנו אלא להחיותו, אבל ליוחסין לא,
ושמואל אמר: לפקח עליו את הגל!
משמע מ"רב" שלא סומכים על רוב אחד להכשיר לכהונה.
4.
מתרצת הגמרא:
"אשתמיטתיה הא דא"ר יהודה אמר רב: בקרונות של צפורי הוה מעשה. "
רבי ירמיה [=המקשן] לא ידע את דברי רב [בגמרא בעמוד א] שהמקרה במשנה היה "בקרונות" - שיירות, כלומר היו "שני רוב", ולכן לא קשה על רב מדברי רב עצמו על המשנה - בסעיף 3.1.
4.1
יש מי שמקשה, שבדרך כלל הביטוי "אשתמיטתיה" מובא על אי ידיעת משנה/ברייתא על ידי אותו אמורא, ואילו כאן מדובר על דברים של האמורא רב [אולי בגלל שלעניין זה נאמר "רב תנא הוא ופליג"]. או אולי בגלל שכאן דברי רב הנ"ל מוסבים על השלמת פרטים עובדתיים במקרה שמובא במשנה [ראה "מתיבתא", הערה ח].
5.
הגמרא מקשה:
ולרב חנן בר רבא, דאמר: הוראת שעה היתה, קשיא הא!
5.1
הגמרא מיישבת:
מאן דמתני הא לא מתני הא.
כלומר, מי שאמר בשם רב ש"הוראת שעה היתה" - רב חנן בר רבא בשם רב - לא אמר בשם רב שהמעשה במשנה היה עם "שני רוב" ["בקרונות"] כמו שרב יהודה אמר בשם רב.
5.2
הביטוי "מאן דמתני הא לא מתני הא. " - 6 מופעים בש"ס, כאשר 4 מתוכם מובאים בקשר לאמוראים שאמרו הלכות שונות בשם "רב".
6.
מכל הנ"ל ניתן להסיק עניין עקרוני: פעמים רבות הגמרא מביאה מימרא של אמורא בשם אמורא אחר, ומדוע היא לא מביאה רק את שם האמורא שאמר בעצמו את המימרא, אלא שמסוגייתנו עולה שהדבר בא להדגיש, שיתכן שהאמורא שאמר בשם אמורא אחר - שהיה רבו - יתכן שיש לו חשש שחברו [אמורא אחר] יאמר בשם אותו אמורא - שהיה רבם של השנים - באופן אחר!
6.1
ואם נרחיב עניין זה יתכן לומר שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מדגיש שדברי האמורא העיקרי [הרב] ניתנים לפירוש אחר!
6.2
תוספת הסבר:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נז עמוד א:
"הא קמ"ל, דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו, ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא."
"אליבא דחד אמורא" - מופע יחידאי בש"ס. ומשמעותו שונה ממשמעות הביטוי בסוגייתנו מפני שהנ"ל מדבר על אמוראים שאמרו בשם אמורא אחר [או שנחלקו בהסבר דינו] שלא היה דווקא רבם, ואילו הביטוי בסוגייתנו כן מדבר על שני תלמידים שאמרו בשם רבם.
6.3
כמו משמעות הביטוי בסוגייתנו "מאן דמתני הא לא מתני הא" מתאים גם הביטוי "אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן."
כמו:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב עמוד:
... ורבי יוחנן אמר: אין הלכה כרבי יהודה. - ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא מדמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה, שמע מינה כרבי יהודה סבירא ליה! - אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.
כנראה שגם ביטוי זה נאמר על ידי שני תלמידים שאמרו דברים שונים בשם רבם.
