סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב אשי ואמימר; מה באמת אמר שמואל!

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין עב ע"ב

 

אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר"מ, אבל חכמים אומרים: כל ארצות בחזקת כשרות הם עומדות.
אמימר שרא ליה לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא.
אמר ליה רב אשי: מאי דעתיך? דאמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' מאיר, אבל חכ"א: כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות,
והא בי רב כהנא לא מתני הכי,
ובי רב פפא לא מתני הכי,
ובי רב זביד לא מתני הכי!
אפ"ה לא קיבלה מיניה, משום דשמיע ליה מרב זביד דנהרדעא. 

מבנה הסוגיה:

1.

אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר"מ, אבל חכמים אומרים: כל ארצות בחזקת כשרות הם עומדות.

ממשנתנו למדנו שלא נשארו פסולים בבבל אבל בשאר מקומות בחו"ל אין ליהודים שם חזקת כשרות.

1.1

רב יהודה אמר בשם שמואל [יש להיגד זה משמעות רבה בהמשך], שמשנתנו היא דעת רבי מאיר [ונראה לומר, שמתאים לכלל של "סתם משנה - רבי מאיר"]

1.2

לפי האמור לעיל ההלכה צריכה להיות כחכמים שחולקים על רבי מאיר [רק בהנחה, שאין הלכה כ"סתם משנה" נגד חכמים]

1.3

הרחבה לאמור בסעיף 1.1+1.2

של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות

שי. זו דברי פלוני, כשהגמרא אומרת זו דברי פלוני על הסתם פליג עליה ולא סבר כוותיה. וכן כתבו התוספות (ד"ה ומאי) בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ה (א), וזה לשונם: זו דברי סומכוס, משמע זו ולא סבירא ליה, אף על גב דמוכח בפרק בית כור (שם קה א) דאיכא זו וסבירא ליה, מיהו סתם זו לא סבירא ליה. וכן כתב הר"ן פרק אלו נערות (כתובות מ ב ד"ה זו דברי רבי מאיר) דזו לא סבירא ליה, כל היכא דלא מפרש בהדיא זו וסבירא ליה.

כלומר, הגמרא אומרת "זו דברי רבי מאיר" כדי ללמדנו שאין הלכה כמותו. ולכאורה מדוע שנחשוב שהלכה כרבי מאיר אם חכמים חולקים עליו והרי במחלוקת רבי מאיר וחכמים הכלל הוא שהלכה כחכמים?

אלא, מכיון שמשנתנו היא "סתומה" והכלל הוא שהלכה כסתם משנה, לכן הגמרא פוסקת "זו דברי רבי מאיר" ומשתמשת בנוסחה שמעידה שפוסקת שלא כרבי מאיר אלא כחכמים.

1.4

הערה: בפשטות הביטוי "הגמרא אומרת" בלשונו הנ"ל של השל"ה משמעותו כנראה היא לעורך הגמרא - רב אשי. ואולי כוונתו להכרעת אותו בית מדרש שדן בסוגייתנו.

2.

אמימר שרא ליה לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא.

אמימר נהג/פסק כבסעיף 1.2-1 שגם במחוזא היתה חזקת כשרות - וכחכמים שחולקים על רבי מאיר [במשנתנו].

3.

אמר ליה רב אשי: מאי דעתיך? דאמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' מאיר, אבל חכ"א: כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות,

מדוע רב אשי היה צריך את ההקדמה הזאת, הרי עיקר טעמו הוא מהאמור להלן. אולי היה לו ספק אם אמנם כך אמר רב יהודה בשם שמואל - ראה ללהן.

3.1

והא בי רב כהנא לא מתני הכי,
ובי רב פפא לא מתני הכי,
ובי רב זביד לא מתני הכי!

רש"י מסכת קידושין דף עב עמוד ב:
"והא בי רב כהנא לא מתנו לה הכי - משמיה דשמואל אלא כדאמר לעיל כל הארצות בחזקת פסולות ואמר רב יהודה אמר שמואל כל הארצות עיסה."

כלומר, רב אשי טוען שכמה בתי מדרש - "בי רב..." - קבעו ששמואל לא אמר את האמור לעיל סעיף 1-1.2, אלא שמואל אמר להיפך - וכפשט משנתנו - שכל הארצות, מלבד בבל, בחזקת פסלות.
ורש"י מביא אפילו את דברי רב יהודה [עצמו] בשם שמואל לעיל בדף עא.

4.

אפ"ה לא קיבלה מיניה, משום דשמיע ליה מרב זביד דנהרדעא.

רש"י מסכת קידושין דף עב עמוד ב:
"דרב זביד מנהרדעא - לאו היינו רב זביד סתמא."

אמימר שמע מרב זביד מנהרדעא [רש"י: זה לא אותו רב זביד - רב זביד "סתמא" - המובא לעיל בסעיף 3.1] בסעיף 1 - כדברי רב יהודה שמביא בשם שמואל - בסוגייתנו.

5.

מכל הדיון משמע שהיו כמה פעמים שרב יהודה אמר בשם שמואל הלכה בנושא שבסוגייתנו, וכנראה שהגמרא מנסה לעשות "סדר".

6.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יט הלכה יז:

כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחלה, ואף על פי כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם, וכן הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא, ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל, וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים, ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה.

7.

שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ב סעיף ב:

ז] <א> כל המשפחות ג {ב} בחזקת כשרות ח] ומותר לישא מהם לכתחלה, ואעפ"כ אם ראית ב' משפחות שמתגרות זו בזו תמיד (ט] או שני בני אדם שמתגרים זה בזה) (בפ"י יוחסין), או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, י] או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ד ועז פנים ביותר, חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו סימני פסלות הם.
וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים, חוששין לו שמא ממזר הוא.
יא] ואם אומר להם שהם עבדים, יב] חוששים לו שמא עבד הוא,
שכל הפוסל במומו פוסל.
ה וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות יג] ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד, חוששים לו ביותר שמא גבעוני הוא.

לשונו כלשון הרמב"ם לעיל בסעיף 6.

הוא פוסק כאמימר ולא כרב אשי.
וחלק גדול משאר דבריו הם על ]פי היגדים שונים בסוגייתנו.

7.1

ביאור הגר"א אבן העזר סימן ב ס"ק ז:

ז) כל המשפחות כו'. עבה"ג ואף על גב דרב אשי לא ס"ל כן שם ע"ב ב'.
וכן כל הסוגיא שם דא"י עיסה כו' וכל הארצות וכן כל הסוגיא שם
מ"מ כיון דאמימ' עבד עובד' ולא קיבלה להא דר"א

כיון שאמימר פסק הלכה למעשה - הלכה כמותו.

7.2

וכן הסוגיא במקומה ע"ו ב' כן הלכה:

גם בגלל שבסוגיה העיקרית בנושא זה - קידושין דף עו - משמע כאמימר, לכן הלכה כמותו.

7.3

משמע מדבריו ש"עורך הסוגיה" - גם בסוגייתנו וגם בדף ע"ו - הכריע שלא כרב אשי. כלומר אלה סוגיות שנערכו אחרי דורו של רב אשי - על ידי הסבוראים?

8.

רא"ש מסכת קידושין פרק ד סימן ד:

[דף עב ע"ב] אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכ"א כל הארצות בחזקת כשרות הן עומדות
אמימר שרא ליה להונא בר נתן למינסב מהני מחוזייתא
אמר ליה רב אשי לאמימר מאי דעתך דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל הארצות בחזקת כשרות הן עומדות הא רב הונא לא מתני הכי ואפילו הכי לא קבלה מיניה משום דשמיע ליה מרב זביד מנהרדעא.
לכאורה נראה דאע"ג דעבד אמימר עובדא לקולא דלית הילכתא כוותיה דרב אשי דהוא בתראה פליג עליה

יש לפסוק כרב אשי על פי הכלל של "הלכה כבתראי". כנראה, שלפי דבריו אין המצב כמתואר לעיל בסעיף 7.3, אלא הסוגיה נערכה לפני דורו של רב אשי, ורב אשי בסוגייתנו "אמר את המלה האחרונה".

8.1

ועוד דכולהו אמוראי דלעיל איירי בפסול יוחסין דשאר ארצות ואפי' בארץ ישראל להשיאו אשה צריך בדיקה

וכרב אשי משמע גם מכל האמוראים שהוזכרו לפני סוגייתנו וכלעיל בתחילת סעיף 7.1.

וכן פרש"י בפ"ב דכתובות (דף כד א) ואינו נאמן להשיאו אשה דמשום מעלה דיוחסין צריך לבדוק אחר כל אדם קודם שישיאוהו אשה והקשה עליו רבינו תם מהא דאמרינן בפירקין לקמן במתני' (דף עו א) דקתני הנושא אשה צריך שיבדוק בד' אמהות דדוקא כהן בודק אבל אשה אינה בודקת דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים
ופר"ת להשיאו אשה דהתם היינו אשה בדוקה מד' אמהות כדתנן לקמן הנושא אשה צריך וכו' ואז אין צריך לבדוק אחר בתו ומותרת לכהן המשמש על גבי המזבח ובנו משמש על גבי המזבח בלא בדיקה
והכי קאמר אינו נאמן להשיאו אשה בדוקה להתיר בנו ובתו
אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה לא בעי בדיקה והביא ראיה מהא דאמרינן בפ' החולץ (דף מה א) זיל גלי או נסיב בת מינך ואי ליוחסין בעי בדיקה מה יועיל לו הגלות והלא לא יתנו לו אשה עד שיבדקו אחריו ועוד קאמר התם (דף מו א) נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך אלמא דבנים ממילא כשירים ולא בעי ראיה*:

9.

ראה עוד ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפט.

10.

הערה כללית: מהדיון המיוחד בסוגייתנו נראה לי לומר שיש כאן דיון בין עורכי הגמרא - אמימר ורב אשי.

10.1

ואולי מדובר כאן ברב אשי קצת קדום לרב אשי עורך הגמרא - ובזה עונה על דברינו לעיל בסעיפים 7.3+8.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר