הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אין הלכה כתלמיד נגד רבו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין מה ע"ב
נתקדשה לדעת אביה, והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת,
אמר רב: אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה;
רב אסי אמר: אינה אוכלת, שמא יבוא אביה וימחה, ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע.
הוה עובדא, וחש לה רב להא דרב אסי.
אמר רב שמואל בר רב יצחק: ומודה רב, שאם מתה אינו יורשה, אוקי ממונא בחזקת מריה.
מבנה הסוגיה:
1.
מקרה:
נתקדשה לדעת אביה, והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת,
2.
דעת רב:
אמר רב: אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה;
3.
דעת רב אסי ונימוקו:
רב אסי אמר: אינה אוכלת,שמא יבוא אביה וימחה, ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע.
4.
הוה עובדא, וחש לה רב להא דרב אסי.
נראה בפשטות שלמעשה רב חזר בו ופסק כרב אסי.
4.1
אולי רב רק במקרה מסויים החמיר כדעת רב אסי.
5.
אמר רב שמואל בר רב יצחק: ומודה רב, שאם מתה אינו יורשה, אוקי ממונא בחזקת מריה.
רב שמואל מסביר שגם רב מודה במקרה מסויים.
משמע שרב לא חזר בו לגמרי - כלעיל בסעיף 4.1
6.
תוס':
הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי - נראה דהלכה כרב אסי דהא הדר ביה רב
תוס' מסביר כבסעיף 4 לעיל.
6.1
אבל יש מי שסובר שנקודת המוצא היא שרב נשאר חולק על רב אסי, ולכן:
6.2
רבנו תם קובע כלל פסיקתי:
אך ר"ת פסק הילכתא כרב שהרי רב אסי היה תלמידו ובכל מקום שהרב והתלמיד חולקין הלכה כדברי הרב
הלכה כרב נגד תלמידו, ולכן הלכה כרב נגד רב אסי תלמידו.
6.3
והוא מגביל את הכלל שבסעיף 6.2:
באמוראי ראשונים עד אביי ורבא
הכלל בסעיף 6.2 תקף רק לגבי תקופת האמוראים הראשונים - עד אביי ורבא. לא ברור מדבריו האם אביי רבא עצמם כלולים ב"דורות הראשונים".
6.4
אחרי אביי ורבא [או כבר מאביי ורבא עצמם] הלכה כתלמיד נגד רבו מפני הכלל של "הלכה כבתראי":
אבל מכאן ואילך פסקינן כבתראי לפי שדקדקו יותר מן הראשונים להעמיד הלכה על בוריה
הוא מנמק את הכלל של "הלכה כבתראי" בכך, שהאחרונים [ה"בתראי"] "דקדקו יותר..." וזה תקף גם לגבי תלמיד נגד רבו.
6.5
משמע מדבריו שהכלל של הלכה כבתראי תקף רק לגבי "הלכה" אבל אם נחלקו חכמים בדבר של עובדה היסטורית, כגון, מי אמר מה, יתכן שהכלל של הלכה כבתראי לא מחייב!
7.
הוא חוזר להסביר בסוגייתנו:
הוא מסביר כאפשרות לעיל בסעיף 4.1 ומביא דוגמא נוספת ממסכת מגילה:
ואף על גב דחש לה רב להא דרב אסי מש"ה לא חזר בו אלא חומרא בעלמא שהחמיר אנפשיה כמו שמצינו בפ"ק דמגילה דף ה.) אמר רב מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה רב אסי אמר אחד זה ואחד זה בעשרה הוה עובדא
וחש לה רב להא דרב אסי
ואפ"ה קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה בפ"ב דמגילה דף יט:) דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר'יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו ליה אמוחיה לא שנו אלא בצבור מפני כבוד צבור אבל יחיד לא אלמא משמע דפעמים קורין אותה ביחיד והיינו בזמנה כרב.
