הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
נימא תיהוי תיובתא...; "הכי נמי מסתברא"; "אמר לך..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין מד ע"ב
האיש מקדש את בתו.
תנן התם: נערה המאורסה - היא ואביה מקבלין את גיטה;
אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחד,
אלא אביה מקבל את גיטה,
וכל שאין יכולה לשמור את גיטה - אין יכולה להתגרש.
אמר ר"ל: כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין;
ורבי יוחנן אמר: מחלוקת לגירושין, אבל לקידושין, דברי הכל - אביה ולא היא.
... אלא אי איתמר הכי איתמר,
אמר רבי יוסי בר' חנינא: מאי טעמיה דר' יוחנן אליבא דרבנן?
קידושין דמדעתה - אביה ולא היא,
גירושין דבעל כרחה - בין היא בין אביה.
הרי מאמר דמדעתה, וקתני: בין היא ובין אביה!
התם במאמר דבעל כרחה, ורבי היא;
דתניא: העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה, רבי אומר: קנה, וחכ"א: לא קנה.
... במאי קמיפלגי?
רבי סבר: מילי דיבמה מיבמה הוה ליה למילף,
ורבנן סברי: קידושין מקידושין הוה ליה למילף.
ה"נ מסתברא כדקא מתרץ רבי יוחנן,
מדקתני סיפא: מה שאין כן בקידושין.
אלא נימא תיהוי תיובתא דר"ל!
אמר לך ר"ל: הא מני? רבי יהודה היא, דאמר: אין שתי ידים זוכות כאחת.
1.
הגמרא עוסקת במחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש.
2.
בשלב הבא הגמרא קובעת "הכי נמי מסתברא" - כרבי יוחנן.
3.
בשלב הבא הגמרא שואלת האם יש בזה "תיובתא" על ריש לקיש.
3.1
הערה: מדוע לא כך בכל הסבר/תרוץ לשיטה אחת שיהיה "תיובתא" על השיטה החולקת.
4.
בשלב הבא הגמרא מיישבת את דעת ריש לקיש בנוסח "אמר לך ריש לקיש..."
5.
ראה מה שכתבתי על מסכת שבועות דף מ על רצף המושגים "הכי נמי מסתברא"; לימא ניהוי תיותא"; "אמר לך":
6.
בגמרא:
"...ה"נ[=הכי נמי; כך גם] מסתברא, מדקתני סיפא: ליטרא זהב יש לי בידך, אין לך בידי אלא ליטרא כסף - פטור; אי אמרת בשלמא דוקא קתני - משום הכי פטור, אלא אי אמרת שוה - אמאי פטור? ליטרא טובא הוי! אלא מדסיפא דוקא, רישא נמי דוקא,
לימא תיהוי תיובתא דרב!
אמר לך רב: כולה מתני' שוה, וליטרא זהב שאני.
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד א
תדע, דקא תני סיפא: דינר זהב לי בידך, אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה - חייב,שהכל מין מטבע [אחת] הן; א"א בשלמא שוה - משום הכי חייב, אלא אי אמרת דוקא -אמאי חייב? אמר רבי אלעזר: בשטענו בדינר מטבעות, וקא משמע לן, דפרוטה בכלל מטבע איתא. דיקא נמי, דקתני: שהכל מין מטבע אחת. ורב? שהכל דין מטבע אחת. ורבי אלעזר,לימא, מדסיפא כשמואל מתרץ, רישא נמי כשמואל סבירא ליה! לא, סיפא דוקא, דקתני: שהכל מין מטבע אחת, ורישא כרב או כשמואל.
7.
לגבי הביטוי "הכי נמי מסתברא":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רכד:
הכי נמי מסתברא, כל היכא דקאמר הכי ממנו אתה למד דההוא תירוצא לאו דרך דחיה אתמר אלא לפום קושטא דמילתא, שיטה מקובצת על בבא מציעא דף קמ"ב ע"ב בשם הריטב"א:
8.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שכג:
"הכי נמי מסתברא" יש שבמסקנא לא נשאר כך 203.
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך ט, הלכה, טור שכג הערה203:
203. תוס' יומא דף פד א, ועי' תוס' בבא מציעא דף מו ב ד"ה פירי ובגליון שם, ועי' לעיל"דיקא נמי".
9.
מפאת חשיבות העניין נצטט את דברי התוס' בשני המקורות:
תוספות מסכת יומא דף פד עמוד א
"...ואי (שמא) משום דבכל דוכתא נשאר הכי נמי מסתברא בשביל זה אין למוחקו
דבפרק קמא דקידושין דף כו:) גבי מעשה במדוני אחד יש הכי נמי [מסתברא] שאינו נשאר ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מו:) יש [ג"כ] הכי נמי מסתברא שאינו נשאר בשמעתא דמטבע אין נעשה חליפין לפירוש רש"י.
מתוס' זה משמע שכעיקרון "הכי נמי מיסתברא" נשאר למסקנה [והוא מסביר בזה מדוע כשהגמרא מביאה הוכחות מברייתא היא משתמשת ב"תא שמע" וכשההוכחה היא למסקנה אזי היא משתמשת ב"הכי נמי מסתברא"]. ותוס' מעיר שיש לפעמים שהביטוי "הכי נמי מסתברא" שאינו נשאר למסקנה.
סוף דבר יוצא שאין אחידות בעניין. וחשוב יהיה למצוא שיטתיות בדבר השימוש במושג.
10.
תוספות מסכת בבא מציעא דף מו עמוד ב:
"... וקשה דא"כ הכי נמי מסתברא לא קאי לפי המסקנא לרב נחמן שצריך לומר יש דמים שהם כחליפין..."
לפי תוס' זה הכלל הוא ש"הכי נמי מסתברא" מעיד על כך שזוהי מסקנת הסוגיה.
11.
גם לפי ה"יד מלאכי", לעיל, משמעות הביטוי שזוהי גם מסקנה הסוגיה.
12.
לפי זה יוצא שהגמרא מסכימה לדינו של שמואל [וכנגד רב]. מהריטב"א משמע שהביטוי "הכי נמי מסתברא" משמעו שזוהי לא הוכחה גמורה. ומתוך כך אומרת הגמרא "לימא תיהוי תיובתא דרב" שמשמעו דחיה מוחלטת לשיטת רב. אם כן יש כאן סתירה: אם ההוכחה לשמואל איננה חד משמעית אזי כיצד זה "תיובתא" לרב, שמשמעו דחיה ברורה לשיטת רב?
עונה הריטב"א: מכיון שמלבד ה"הכי נמי מסתברא" כשמואל, הרי הגמרא אמרה שגם מהפסוקים משמע כשמואל, ולכן צרוף שתי ההוכחות לטובת שמואל זה מהווה "תיובתא" לרב.
13.
הגמרא מקשה מהברייתא על ריש לקיש, ומיישבת. הקושיה נפתחת בביטוי "נימא תיהוי תיובתא דריש לקיש". מדוע הקידומת של "נימא תיהוי..."? כנראה שגם המקשן יודע שהקושיה לא חזקה ויש עליה תרוץ. התרוץ נפתח בביטוי "אמר לך...", כלומר, הגמרא פותחת את התרוץ בניסוח שריש לקיש כך יתרץ.
משמע, שהגמרא ["עורך הגמרא"? חכמי בית המדרש?] לא סוברים כמותו.
ואמנם, הרי ההלכה נפסקה שלא כמו ריש לקיש, ולכן אומרת הגמרא שאמנם ריש לקיש יתרץ את הקושיה עליו אבל הגמרא לא סוברת כמותו.
14.
"אמר לך":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל לה:
אמר לך רבי פלוני, כדמתרץ הכי תלמודא שנויא דחיקא הוא
דאם שנויא רויחא הוא הוה ליה לשנויי בסתמא מבלי שיאמר אמר לך ומדאמר לישנא יתירא אמר לך וכו' משמע דההוא אמורא הוא דמתרץ לנפשיה הכי אבל השיתא סדרי[="סתמא דגמרא"] לא סבירא ליה כוותיה, שמות בארץ בכפות תמרים דף כ"ו ע"ד, וכן נראה בספר ראשון לציון דף נ"ד ע"א ובשער יוסף דף מ' סוף ע"ג ובמלכי בקדש דף ע"א ע"ב. וכן מצאתי למרן בכ"מ פט"ו מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ז'
אך בפרק ג' מהלכות שבועות הלכה א' מצאתי למרן גופיה שכתב דמדהדר תלמודא לתרוצי מילתיה דרב יוסף וקאמר ורב יוסף אמר לך משמע דסבירא ליה לגמרא כותיה
וצ"ע:
בדרך כלל מקובל להסביר את הביטוי "אמר לך רב...", שהגמרא [העורך] "שמה" מילים בפי אותו חכם, כאילו הגמרא אומרת: "ואותו חכם יענה ..."
15.
ה"יד מלאכי" מפרש הפוך. הביטוי "אמר לך" משמעותו שהגמרא אומרת: אותו חכם פלוני יענה לך כך וכך לצורך יישוב שיטתו אבל אין הגמרא מסכימה לכך. כלומר, הביטוי "אמר לך..." מלמד ששיטה זו אינה למסקנת הסוגיה.
16.
וה"יד מלאכי" מביא את שיטת ה"כסף משנה" שסובר הפוך: שבזה שהגמרא אומרת "אמר לך..." סימן שהגמרא מסכימה עם הסבר זה והוא יהיה למסקנה.
17.
נראה לי שבסופו של דבר צריכים למצוא שיטתיות בעניין זה.
בסוגייתנו - מסכת שבועות - למשל, נראה ש"אמר לך..." הוא למסקנה מכיון שבהמשך, הגמרא משתמשת בביטוי נוסף – "תדע" – שכוונתו לומר שדעה זו הינה המוסכמת על הגמרא.
ואמנם, ההלכה בסוגייתנו - מסכת שבועות - היא כרב.
17.1
אבל בסוגייתנו - מסכת קידושין דף מד - אין הלכה כ"אמר לך ריש לקיש".
