הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
קידושין מט ע"ב
מובא במשנה (פרק ב של מסכת קידושין (מובא בתלמוד בבלי מסכת קידושין מט, ב):
"מתני'. על מנת שאני כהן ונמצא לוי, לוי ונמצא כהן, נתין ונמצא ממזר, ממזר ונמצא נתין, בן עיר ונמצא בן כרך, בן כרך ונמצא בן עיר, על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב, על מנת שיש לו בת או שפחה מגודלת ואין לו, או על מנת שאין לו ויש לו, על מנת שאין לו בנים ויש לו, או על מנת שיש לו ואין לו, ובכולם אף על פי שאמרה בלבי היה להתקדש לו, אעפ"כ אינה מקודשת. וכן היא שהטעתו".
התלמוד הבבלי אינו יורד לסברות של דין המשנה, מה שאין כן התלמוד הירושלמי. בתלמוד הירושלמי (קידושין ב, ב) מובא ביחס למשנה זאת:
"אמר רבי יוסא מתניתא אמרה כן על מנת שאני כהן ונמצא לוי. ניחא כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן. יכולה היא מימר לא הוינא בעייא די רוחיה רבא עלי. ניחא בן כרך ונמצא בן עיר. בן עיר ונמצא בן כרך. יכולה היא מימר בעייא הוינן מצטנעא. על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק. ניחא קרוב ונמצא רחוק. רחוק ונמצא קרוב. יכולה היא מימר בעייא הוינא מטרפסא אזלה מטרפסא אתייא".
הירושלמי שואל שמציאות בו הטעה האיש את האישה לרעה ברור שלא תהיה מקודשת, אולם אם הטעה אותה לטובה – אמר שהוא לוי והתברר שהוא כהן, אמר שהוא בן עיר ונמצא בן כרך, אמר שהוא רחוק מהמרחץ ונמצא קרוב. בכל המקרים הללו מדוע שלא תהיה מקודשת. ומסביר הירושלמי שאם התברר שהוא כהן ישנם נשים שזה מפריע להם בגלל שהם מרגישות נחותות. אם הוא בן כרך ישנם נשים שזה מפריע להם, כיוון שהן אוהבות שקט, ואם הוא גר קרוב למרחץ יש נשים שזה מפריע להן כיוון שהן אוהבות ללכת.
אנחנו רואים שהירושלמי נכנס יותר לטעמי הדברים, ויותר מתעסק ומברר את הפסיכולוגיה האנושית.
