הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ורב נחמן דידיה אמר..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין מב ע"א
/א"ר נחמן אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם, בית דין מעמידים להם אפוטרופוס ובוררים להם חלק יפה,
ואם הגדילו - יכולים למחות;
ורב נחמן דידיה אמר: אם הגדילו - אינם יכולים למחות,
דא"כ, מה כח בית דין יפה.
ומי אית ליה לרב נחמן אם כן מה כח בית דין יפה?
והתנן: שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל,
רבן שמעון בן גמליאל אומר: מכרן קיים, (ואמר רבן שמעון בן גמליאל) א"כ, מה כח ב"ד יפה;
ואמר רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים!
לא קשיא:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מב עמוד ב
הא דטעו, הא דלא טעו.
אי דלא טעו, מאי יכולים למחות? יכולים למחות ברוחות.
1.
לגבי המחלוקת בין תנא קמא ורשב"ג במשנה שמובאת בסוגיה:
רמב"ם הלכות מכירה פרק יג הלכה י:
בית דין שמכרו נכסי יתומים וטעו בין בקרקעות בין במטלטלין, אם טעו בפחות משתות הרי זו מחילה כהדיוט,
טעו בשתות בטל המקח ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו ההונייה מחזירין, לא יהיה כח הדיוט חמור מהן.
1.1
מגיד משנה הלכות מכירה פרק יג הלכה י:
סוגיה מקבילה כתובות דף ק
י] ב"ד שמכרו נכסי יתומים וכו'. שנינו בכתובות דף צ"ט) פרק אלמנה ניזונית שום היתומים שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל
וקי"ל הכי אף על גב דרשב"ג פליג עלה כבר פסק רב נחמן (שם כתובות דף ק') כחכמים וכן בהלכות.
ומ"ש ואם רצו שלא לבטל וכו'. לא ידעתי זה מבואר אבל נראה שסברא הוא שהרי בשאר מקומות יפו כח היתומים כמו שנתבאר פרק ט"ו ואיך יגרע כחן בכאן:
הרמב"ם פסק כתנא קמא מפני שרב נחמן פסק כמותו נגד רשב"ג.
1.2
כעיקרון, הכלל הוא שהלכה כרשב"ג במשנתנו, אבל רשאי אמורא לפסוק במפורש כתנא אחר ולא כרשב"ג.
2.
רמב"ם הלכות נחלות פרק י הלכה ד:
מי שהניח יתומים מקצתן גדולים ומקצתן קטנים ורצו לחלוק בנכסי אביהן כדי שיטלו הגדולים חלקן, מעמידין בית דין אפוטרופוס לקטנים ד ובורר להן החלק היפה, ואם הגדילו אינן יכולין למחות שהרי על פי בית דין חלקו להם,
ואם טעו בית דין בשומא ופחתו שתות, יכולין ה למחות וחולקין חלוקה אחרת אחר שהגדילו.
2.1
הגהות מיימוניות הלכות נחלות פרק י הלכה ד:
[ה] כרבנן שפוסק רב נחמן כמותו:
כלעיל בסעיף 1.
3.
בסוגייתנו מצויין בפירוש, שרב נחמן עצמו חולק על הלכה שהוא עצמו אמר בשם שמואל.
3.1
יד מלאכי כללי הפוסקים כללי הגאונים ובה"ג והרי"ף סעיף יג:
בתוך דבריו
וכן יש להוכיח עוד מהא דאיתא בפ"ק דסוטה דף ד' [מסכת סוטה דף ד] ב' א"ר יוחנן משום רשב"י וכו' ור' יוחנן דידיה אמר וכו'
וכן מצינו תו בפרק האיש מקדש דף מ"ב [מסכת קידושין דף מב] א'
ובתרא דף ו' ב' [מסכת בבא בתרא דף ו]
וב"מ דף ט"ל א' [מסכת בבא מציעא דף לט]
א"ר יוחנן [כנראה צריך להיות "אמר רב נחמן אמר שמואל"] אמר שמואל וכו' ורב נחמן דידיה אמר
אלמא דכל עוד דלא קאמר ש"ס דפליג עליה מסתמא כיון דאמרה משמיה כוותיה ס"ל
ועוד עיין בפרק טרף בקלפי דף מ"ג [מסכת יומא דף מג]: דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק וכו' ואני אומר וכו'
וכן בב"מ דף מ"א: [מסכת בבא מציעא דף מא]
ובע"ז דף י"ז. [מסכת עבודה זרה דף יז]
ובפרש"י פ"ב דחגיגה דף י"ט ב' [מסכת חגיגה דף יט]:
גם מכח הדוגמא בסוגייתנו הוא מוכיח שבדרך כלל משמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב..."היא, שהתלמיד מסכים ופוסק כדברי רבו, ולכן בסוגייתנו מצויין במפורש שרב נחמן התלמיד אמר הלכה בשם רבו - שמואל - אבל הוא עצמו חולק עליו.
3.1.1
הכלל הנ"ל לא מוגבל דווקא לרב נחמן בשם שמואל. כך מוכח מהדוגמאות שהוא מציין.
3.2
גופי הלכות פרק ד - כללי אות ד' כלל קמה ד"ה ומצאתי חדש:
דידיה אמר. כשאומר בגמ' בכמה דוכתי אמר פלוני בשם רבו כך, ואומר אחר כך ורבי פלוני דידיה אמר, הדרך המורגל הוא שקודם היתה סברת אחד, ואח"כ אומר סברת עצמו.
ומצאתי חדש בכללי התלמוד למהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל, וז"ל מצאתי כתוב בדרכי התלמוד שחבר רבינו סעדיא גאון ז"ל בלשון ערב וז"ל דהא דאמרינן בריש בבא בתרא דף ו:] אמר רב נחמן אמר שמואל גג הסמוך לחומה וכו', ורב נחמן דידיה אמר וכו',
וכן בפרק האיש מקדש [קידושין דף מב.] אמר רב נחמן יתומים שבאו לחלוק וכו', ורב נחמן דידיה אמר
והלכתא בהו כרב נחמן,
הוא מביא שהלכה בסוגייתנו כרב נחמן.
הערה: שני המקורות שהוא מציין הם של רב נחמן שחולק על שמואל רבו [אחרי שרב נחמן עצמו הוא זה שמביא את ההלכה של שמואל רבו].
3.3
והוא מקשה:
אף דבעלמא הלכה כשמואל לגביה מתרי טעמיה
חדא דרבו הוה,
הלכה כעיקרון צריכה להיות כשמואל נגד רב נחמן שהיה תלמידו על פי הכלל שהלכה כרב נגד תלמידו.
3.4
קושיה שניה:
ועוד דהלכתא כשמואל בדיני לגבי כולי עלמא,
הלכה בסוגייתנו צריכה להיות כשמואל, כי בדיני ממונות תמיד הלכה כשמואל נגד כל חכם אחר - בלי קשר לכלל שהלכה כרב נגד תלמידו.
3.5
והוא מיישב:
הסיבה שניתן בכל זאת לפסוק כרב נחמן נגד שמואל:
היינו טעמא משום דפירושא דרב נחמן דידיה אמר היינו מקבלת עצמו מאחרים,
לא כמו בעלמא שפירשו דידיה אמר היינו סברת עצמו[לט].
ושם בהערות:
- הערות כלל קמה
לט. בשער המלך פ"ו מהל' נחלות ה"ד הביא את דבריו. וביד מלאכי כללי הה"א כלל קסא תמה על דברים אלו מב"מ פ' המקבל קי, א שהלכה כר"נ לגבי שמואל.
נראה לי שהוא מתכוון לומר, שבסוגייתנו דברי רב נחמן עצמו אינם משלו - "סברת עצמו" ["אליבא דנפשייהו"] - אלא שהוא "רק" פוסק כתנא קמא במשנה שמובאת בסוגייתנו.
ולכן יתכן לפסוק כרב נחמן נגד רבו - שמואל.
4.
גם מכך שהגמרא מרחיבה בדעתו של רב נחמן משמע ש"עורך הגמרא" פוסק כמותו - על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
5.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קסא
הוא חולק על האמור לעיל בסעיפים 3.3-3.4 וקובע שכעיקרון בדרך כלל הלכה כרב נחמן נגד שמואל רבו:
הלכה כרב נחמן בדיני, אמרינן אף היכי דפליג עם שמואל רביה, כן למדתי ממאי דאמרינן בפרק המקבל [דף] ק"י א' והא קי"ל דהלכתא כוותיה דרב נחמן בדיני (כן גירסת רש"י שם והרא"ש בפרק המוכר את הבית סי' ו' מייתי לה הכי ועיין רש"ל שם) ואמר בחזקת בעליה עומדת וכו'
והתם בס"פ השואל [דף] ק"ב ב' על שמואל רביה הוא דפליג בהא ואפ"ה נקט הש"ס הך כללא בפשיטות
אלמא דגם נגד שמואל איתמר
ושוב מצאתיו מבואר בדברי הרי"ף ז"ל שבסוף פרק אף על פי גבי ואוכלת עמו מלילי שבת דכפי גירסתו שם איפליגו רב נחמן ושמואל כתב וקי"ל כרב נחמן בדיני
והכי אשכחנא ליה תו בפרק מציאת האשה גבי המשליש מעות לחתנו
ובסוף פרקא קמא דמכות ע"ש
וכ"כ הרא"ש שם והרז"ה בפרק האשה שנפלו וה"ה בסוף פ"ב מהלכות אישות
וכן ראיתי שכתב מדעת עצמו הר"ב שו"ת זקן אהרן בסי' ד' דף י"ג ע"א.
איברא שראיתי בספר גופי הלכות כלל קמ"ה שכתב בשם רבינו סעדיה דהלכה כשמואל לגבי רב נחמן משום דרבו הוא ועוד דהלכה כשמואל בדיני לגבי כ"ע וכ"כ מסברא דנפשיה הכנה"ג בח"מ סי' רפ"ט הגהות הב"י אות ב' יע"ש גם הלום ראיתי להרא"ש ז"ל בפרק המפקיד סי' י' ששינה את טעמו ואמר דכללא דהלכה כר"ן בדיני ליתיה כנגד רבותיו
ומה גם דקי"ל נמי הלכה כשמואל בדיני וכו' ע"ש.
ואני בעניותי לא ידענא מה יענו שפתי צדיקים לסוגיא דפרק המקבל דאייתינא בראשית מאמר אם לא שנאמר דלא גרסי כגירסת רש"י דמכח הכלל קא מקשה תלמודא אלא גרסי והא קי"ל דהלכתא כוותיה דר"ן דאמר וכו' אף זה לא יתכן להרא"ש ז"ל כיון דאיהו גריס כגירסת רש"י וכדכתיבנא לעיל וצ"ע
ואשוב אתפלא עוד על מוהרש"א והכנה"ג שלא הזכירו מכל זה כלום והוא פלא ועיין ש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק קי"ח ותראה ששלי"ת כוונתי לרוב דבריו ועוד עיין ספר קרבן נתנאל דף ק"ד ב' וק"ה ב':
