הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"ורבי... מאי טעמא לא אמר כרבי..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין לו ע"א

רבא אמר: היינו טעמא דאיסי, דיליף בין עיניכם מתפילין,
מה להלן נשים פטורות, אף כאן נשים פטורות.
ורבא מאי טעמא לא אמר כאביי?
קרח קרחה לא משמע ליה.
ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא?
אמר לך: תפילין גופייהו מהכא גמר לה,
מה להלן מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש,
אף כאן מקום הנחה בגובה הראש.
ובין לאביי ובין לרבא,
האי בנים אתם מאי דרשי ביה? 

1.
הביטוי "ורבי... מאי טעמא לא אמר כרבי..."מופיע בערך כ 35 מופעים בש"ס, בצורות שונות.

1.1
לגבי אביי ורבא הביטוי הנ"ל - בסוגייתנו - מופע יחידאי בש"ס.

2.
בכל אופן מתעוררת שאלה מדוע אין הגמרא שואלת שאלה זו בקביעות על כל מחלוקת אמוראים בש"ס?

3.
אולי ניתן ליישב זאת [לא בוודאות] אם נאמר שההלכה ידועה כאחד הצדדים ולכן הגמרא שואלת על הדעה האחרת "מאי טעמא לא אמר כ...".

4.
בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין אביי ורבא והגמרא שואלת תחילה דווקא על רבא מדוע אינו סובר כאביי...
וקשה, הרי הכלל הוא שהלכה כרבא נגד אביי [מלבד בששה מקומות] ועל כן - לפי האמור לעיל בסעיף 3 - מדוע רבא צריך להסביר מדוע איננו סובר כאביי.

5.
ואולי נאמר שבמקרים שמסתבר יותר טעמו של אחד החולקים [ויש לבדוק זאת לגופה של סוגיה] רק אז שואלת הגמרא על החולק מדוע אינו סובר כדעה היותר ברורה ומנומקת.
ויתכן שבסוגייתנו דעת אביי יותר מסתברת.

6.
אבל בסוגייתנו משמע שהסברו של רבא יותר מסתבר, שהרי לגבי הדרשה של אביי הגמרא דנה ומתלבטת.

7.
בסוגייתנו אביי ורבא לא דנים על דינים של עצמם ["אליבא דנפשייהו"], אלא הם נחלקו בביאור נימוקו של דינו של איסי בברייתא,
ואולי בסוג כזה של מחלוקת לא תקף כלל הכלל שהלכה כרבא נגד אביי.

8.
על כן נראה לי לומר הסבר אחר למשמעות הביטוי "ורבי... מאי טעמא לא אמר כרבי...". ביטוי זה מובא בש"ס רק כאשר עורך הגמרא ידע שבכל אחת מהדעות במחלוקת יש קושי - וכך נראה בסוגייתנו, שהגמרא מקשה ומיישבת לפי כל אחת מהדעות.

8.1
אבל עדיין קצת קשה, שהרי יש הרבה סוגיות שהגמרא מקשה על כל צד במחלוקת ולא מנסחת כבסוגייתנו.