טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
והאיכא כמהין ופטריות – פטריות
"אמר רבי יוחנן: אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ, דתנן: בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומלח; ותו ליכא? והאיכא כמהין ופטריות! אלא, אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ" (קידושין, לד ע"א).
פירוש: אמר ר' יוחנן: אין למדין הלכה למעשה מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו "חוץ מדבר מסויים", שאף שנראה בכך שהחכם קובע כלל מדוייק. בכל זאת אין סומכים על הכלל. וראיה לדבר ממה דתנן [ששנינו במשנה]: בכל מערבין עירובי תחומין ומשתתפין בשיתופי מבואות חוץ מן המים ומלח, ולכאורה יש כאן כלל מדוייק הקובע מיהם היוצאים מן הכלל הזה, ובאמת ותו ליכא [ויותר אין שאין מערבים בהם]? והאיכא [והרי יש] כמהין ופטריות שאין מערבים בהן! אלא מכאן שאין למדין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו "חוץ" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פטריות שם באנגלית: Fungus שם מדעי: Fungi
שם נרדף במקורות: פטרא, ארדיליא, ארדיא, ארדי
שם עברי: כמהה שם באנגלית: Truffle שם מדעי: Tuber
שם נרדף במקורות: ארדיליא, ארדא
נושא מרכזי: מעמד הכמהין והפטריות כמזון
פטריות - לרשימת נושאים נוספים וקישוריות הקש/י כאן.
רוב רובם של אזכורי הכמהין והפטריות בספרות חז"ל עוסקים בשאלות הקשורות לקביעת מעמד מקום גידולם וההשלכות ההלכתיות הנובעות ממנו. סוגייתנו, לעומת זאת, עוסקת במאפיין שונה והוא איכות הכמהין והפטריות כמזון. מאפיין זה איננו תלוי במקום הגידול שהרי לצורך עירובי ושיתופי חצירות יש להניח מזון בעל ערך תזונתי מכל סוג שהוא בין מגידולי קרקע ובין מבעלי חיים. כאמור בסוגייתנו הפטריות נחשבות כמאכל שאינו מזין בדומה למים ומלח. מפרש רש"י: "חוץ מן המים ומן המלח - דמידי דזיין בעינן והני לא זייני שבמקום מזונותיו של אדם חשובה דירתו ושביתתו. והאיכא כמהין ופטריות - מיני אוכלין הם וקים להו לרבנן דלא זייני" (1).
הסבר מפורט יותר מופיע בחידושי הרשב"א (עירובין, כז ע"א): "והאיכא כמהין ופטריות. שהן נאכלין כמות שהן, אלא שאין אדם סומך עליהן לא מחמת סעודה ולא מחמת ליפתן". באופן דומה מפרש גם הריטב"א (שם): "והא איכא כמהין ופטריות. פירוש שאע"פ שנאכלין כמות שהן אינם ראויין לעירוב שהרי אין אדם סומך עליהם לא מחמת סעודה ולא מחמת לפתן ולא חשיבי אוכלא לבני אינשי, ומאן דאכיל ליה בתורת ליפתן בטלה דעתו אצל כל אדם". בניגוד לפירוש המילה "לפתן" (קומפוט) בימינו המציינת תבשיל מתוק של פירות או חלקים מהם המוגש בדרך כלל כקינוח הרי שבספרות חז"ל הכוונה לסוג מזון שמלווה אכילת פת. ייתכן שהכוונה לממרח כלשהו או מטבל אך ללא ספק אין הוא קינוח המוגש בסוף הסעודה. כך נוכל להבין את המחלוקת בברכות (מ ע"א): "אמר רב: ״טול ברוך, טול ברוך״ אינו צריך לברך. ״הבא מלח״ ״הבא לפתן״ צריך לברך. ורבי יוחנן אמר: אפילו ״הביאו מלח״ ״הביאו לפתן״ נמי אינו צריך לברך, ״גביל לתוֹרי, גביל לתורי״ צרִיך לברך".
העובדה שבדרך כלל כמהין ופטריות לא שימשו כמזון קשורה, כנראה, לערכן התזונתי הנמוך של הפטריות ההופך את אכילתן לסוג של מותרות. ערכן הקלורי של הפטריות נמוך (22 קלוריות ל – 100 גרם) והן מכילות מעט מאד שומן ופחמימות. לעומת זאת הן מכילות וויטמינים חשובים משמעותיים מאד לאדם בן זמננו. ייתכן והמזון הטבעי של האדם בעת העתיקה סיפק את וויטמנים אלו והוא לא היה זקוק להעשרה נוספת בעזרת הפטריות. רמז לחשיבותן המשנית של הפטריות כמזון ניתן למצוא במשנה בעוקצין (פ"ג מ"ב) הטורחת לציין באופן מיוחד שהן נחשבות "אוכל" המקבל טומאה: "החותך מן האדם ומן הבהמה ומן החיה ומן העופות, מנבלת העוף הטמא והחלב בכפרים ושאר כל ירקות שדה חוץ משמרקעים ופטריות. רבי יהודה אומר חוץ מכרישי שדה והרגילה ונץ החלב וכו'". מפרש הרמב"ם: "ופטריות "אלפטר" והוא הידוע בארצות המערב בשם "אלפקאע" והוא צמח שאין לו שרשים ולא זרעונים ואוכלים אותו רוב בני אדם מבושל ושלוק. והוציא ר' יהודה מירקות שדה "אלכראת'" של שדה ו"רגילה" ו"מקדונס" ואמר שאין אלו צריכות מחשבה לפי שהן מפורסמין וידועין למאכל אדם כאשר ירקות גנה וכו'".
מדברי המאירי (פסחים, קיט ע"ב) משתמע, לכאורה, שהוא ראה באופן שונה את ערכן של הפטריות: "... ושמואל אמר שאף במקומו הוא אסור בדברים המשביעים, והוא שאמר כגון ארדיראי לי וגוזליא לאבא שהם ממינים המשביעים, הא פירות מותר. ומלת אפיקומן פירושו הוצאת מינין ור"ל מינין המשביעים וכו'". דברי המאירי אינם מתיישבים עם התפיסה המתייחסת לכמהין והפטריות כמאכלים שאינם מזינים. ייתכן והוא מבחין בין "מינים משביעים" לבין "מינים מזינים" אך הדבר נראה תמוה.
ייתכן שדעת המאירי עשוייה לתמוך בשיטתו המיוחדת של הגר"א (הגהה א', עירובין כז ע"א) ההופך את הקערה על פיה בעזרת תוספת של המילה "וכו'" לגירסת הגמרא שלפנינו (עירובין, כז ע"א) בה נאמר: "אמר רבינא ואיתימא רב נחמן: אף אנן נמי תנינא: בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים והמלח. ותו ליכא? והא איכא כמיהין ופטריות! אלא שמע מינה: אין למידין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו חוץ". מגירסה זו אכן משתמע שלא ניתן לערב בעזרת כמהין ופטריות. הגר"א סבר שהלכה מעין זו לא תתכן שהרי לדעת האמורא שמואל אכילת פטריות ("ארדיליא") מאפשרת להצטרף לזימון (ברכות, מז ע"א) ואם כן וודאי שהן נחשבות למזון. הפתרון שהציע הגר"א הוא לגרוס "וכו'" לאחר המשפט "חוץ מן המים והמלח" משום שעיקר חסר מן הספר. קושיית הגמרא איננה מדיני עירוב אלא מהמשכה של המשנה בעירובין (כו ע"ב), העוסקת במעות מעשר שני. הגירסה המלאה היא, אם כן: "אמר רבינא ואיתימא רב נחמן: אף אנן נמי תנינא: בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים והמלח וכו' והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. ותו ליכא? והא איכא כמיהין ופטריות!". שאלת הגמרא מכמהין ופטריות היא על חלק המשנה העוסק בקנייה בכסף מעשר שני, שלגביהם כתוב בתחילת הספרא: "ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך... אין לי אלא כל דבר שהוא וולד וולדות הארץ וגדולי קרקע, יצאו כמהין ופטריות", שאותם לא ניתן לקנות בכסף מעשר שני (הסבר זה הוא על פי מאמר ב"דקדוקי סופרים השלם" (ראו כאן).
לחילופין ניתן להציע שהמאירי גרס כדעת הר"ן שאין מדובר כאן בפטריות אלא בעופות בלבד(2). הצעה זו מתבקשת לאור סתירה הקיימת לכאורה בדבריו שהרי בעירובין (כו ע"ב) כתב: "... וכן אין מערבין ומשתתפין בצמחים הידועים אצלנו בכמהין ופטריות כי אלו מפני פסידת המזון המתהוה מהם והיותר בתכלית הרוע אין נמנין מן המזונות" (מאירי, עירובין, כו ע"ב). יש בדבריו רמז למה שכתב הרמב"ם (הלכות דעות, פ"ד הלכה ט'): "יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם, כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין ופטריות ... הרי אלו לגוף כמו סם המות וכו'". דיון מעניין סביב אפשרויות אכילת פטריות מובא ב"חסדי דוד"(3) בפירושו לתוספתא (תרומות (ליברמן), פ"ז הלכה ט"ז) העוסקת בסכנת גילוי(4) : "... לגין שהניחו בתיבה ובשידה ובאלפסנה הרי זה אסור ... פטריות אסורות מפני סכנת נפשות וכו'". הוא תמה על כך שנוהגים לאכלם לאחר בדיקה בעזרת חתול משום שלדעתו חתול עמיד לרעל בניגוד לאדם. את העובדה ששמואל אכל כמהין ופטריות כמסופר בגמרא בברכות (מז ע"א) הוא תלה במומחיות מיוחדת שהיתה לשמואל להבחין בין מינים אכילים ורעילים.
כיוון מפתיע עולה מדברי המאירי ביחס למונח "לא זייני" שנאמר על ידי הראשונים ביחס לפטריות. מאחר ודבריהם נאמרו בהמשך לדברי הגמרא שעסקה במים ובמלח סביר להניח שכוונתם היתה לערכם התזונתי הנמוך אך מלשון המאירי משתמע שהוא סבר שלמזון מזיק אין "מעמד הלכתי" בלי קשר לטעמו וערכו התזונתי. אולי יש כאן "קריאת כיוון" לרבים מאתנו המתעלמים מהסכנות הכרוכות בסוגי מזון מסויימים.
עיון במדרש שנערך על פי קטעים שנמצאו בגניזה עשוי לספק מידע נוסף על ערכם התזונתי של הכמהין והפטריות: "... אסרתי לכם את חלב שעל הכליות, התרתי לכם חלב שעל האליה. אסרתי לכם בשר בחלב, התרתי לכם בשר דגים בחלב. אסרתי לכם בהמה כשהיא מתה, התרתי לכם דג כשהוא מת. אסרתי לכם את הגידים התרתי לכם את הכחול בת חלבים. אסרתי לכם בשר סוסים התרתי לכם קרב השור. אסרתי לכם חלב שבבהמה התרתי לכם חלב שבצבי ושבאיל. אסרתי לכם נבלות וטרפות, התרתי לכם כמהין ופטריות" (בתי מדרשות, חלק ב' מדרש אלפא ביתא ד"ה שוב אמר להן). העקרון המנחה את הדוגמאות השונות שהובאו במדרש הוא שכנגד כל דבר שנאסר הותר דבר אחר הדומה לו במובן מסוים. ברוב הצמדים הקשר בין בני הזוג, האסור והמותר, ברור מאליו אך הקשר בין נבלות וטריפות לכמהין ופטריות לא ברור. ייתכן שההשוואה בין בשר לפטריות קשורה לעובדה שמקור הבשר מחד גיסא והכמהין והפטריות מאידך גיסא איננו בקרקע וברכתם "שהכל". ראוי לציין שגם ההרכב התזונתי שלהם דומה ובכך כמהין ופטריות מהווים "פיצוי" לאיסור לאכול טריפות ונבלות. בדומה לבשר גם הפטריות עשירות בחלבון ולמעשה הן נחשבות למזון ה"צמחוני" העשיר ביותר באב מזון זה. ניתן להוסיף שמרקם בשר ופטריות דומה מאד והתחושה שמעוררת אכילת פטריות דומה לתחושה הנגרמת מאכילת בשר. הסבר זה לוקה בחסר משום שאין הוא עונה לשאלה מדוע ההקבלה של הכמהין והפטריות היא דווקא לבשר נבלות וטרפות ולא לבשר בעלי חיים טמאים האסורים אף הם?
דמיון נוסף בין בשר ופטריות הוא ביולוגי וספק רב אם הוא קשור למדרש שלפנינו. הן בעלי החיים והן הפטריות שייכים לקבוצה האקולוגית "צרכנים". הכוונה היא לאורגניזמים התלויים למחייתם באורגניזמים אחרים ואכילתם או טריפתם מספקת להם את האנרגיה הדרושה לחילוף החומרים. הצמחים הם הקבוצה העיקרית של יצורים הנקראים "יצרנים" משום שהם מייצרים תרכובות עתירות אנרגייה בתהליך הפוטוסינתזה. גם הפטריות כבעלי חיים, למרות דמיונן לצמחים, אינן מבצעות פוטוסינתזה ותלויות למחייתן בתרכובות אורגניות אותן הן סופגות מהסביבה.
(1) ייתכן ובגלל שהפטריות אינן נחשבות מזון הרמב"ם לא גרס במשנה בעוקצין (פ"ג מ"ב) את המילה "חוץ" ובכך התהפך מעמדן של הפטריות לגבי הצורך במחשבה על מנת להעניק להן מעמד אוכל. במשנה שלפנינו נכתב: "החותך מן האדם ומן הבהמה ומן החיה ומן העופות מנבלת העוף הטמא והחלב בכפרים, ושאר כל ירקות שדה חוץ משמרקעים ופטריות ... הרי אלו צריכין מחשבה והכשר". מכאן שפטריות נחשבות אוכלין גם ללא מחשבה. הרמב"ם גרס אולי "כגון" ולכן פטריות הן דוגמה לגידול שיש לחשוב עליו על מנת להעניק לו מעמד אוכלין. ועל פי שיטתו פסק בהלכות טומאת אוכלין (פ"ג הלכה ג'): "ואלו צריכין מחשבה והכשר בשר הפורש מן החי בין מן האדם בין מן הבהמה בין מן העוף ונבלת העוף הטמא וחלב בהמה טהורה שחוטה בכפרים אע"פ שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה, ושאר כל ירקות השדה כגון הבצלים הקשים ביותר והפטריות וכן חגבים ודגים קטנים צריכין מחשבה בכפרים".
(2) גם על פי גירסה זו הביטוי "משביעים", בדברי המאירי, לא מובן לגמרי שהרי על פיה ייחודם של העופות בהקשר האפיקומן הוא טעם הבשר שבהם ולא השביעה.
(3) נכתב על ידי הרב דוד פארדו רבי דוד פַּארְדוֹ (1718- 1792, ירושלים).
(4) ב"תוספתא כפשוטה" תרומות פ"ז הערה 71 מקשה הר"ש ליברמן על הקשר שעורך בעל "חסדי דוד" בין סכנת גילוי ורעילות פטריות.
לעיון נוסף:
א. דנין, "סיפורי צמחים – מה נאכל היום" חומר רב על הכמהין ועל פונדקאיהם.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
