סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

סומא חייב בכל המצוות - שלא כרבי יהודה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין לא ע"א

 

וא"ר חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה - כך, מצווה ועושה עאכו"כ,
דאר"ח: גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.
אמר רב יוסף: מריש ה"א, מאן דהוה אמר לי הלכה כר"י, דאמר: סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן, דהא לא מיפקידנא והא עבידנא,
השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה,
אדרבה, מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה, עבידנא יומא טבא לרבנן. 

1.

לפני הדיון בסוגייתנו נדון במקור לסוגייתנו - מסכת בבא קמא דף פו עמוד ב:

מתני'. המבייש את הערום, המבייש את הסומא, והמבייש את הישן - חייב, וישן שבייש - פטור. נפל מן הגג והזיק ובייש - חייב על הנזק ופטור על הבושת, עד שיהא מתכוין.

משמע בפשטות מהמשנה - שהיא "סתם משנה" שבדרך כלל הלכה כמותה - שסומא דינו ככל אדם.

2.

גמ'...
המבייש את הסומא וכו'. מתניתין דלא כר' יהודה;
דתניא, ר' יהודה אומר: סומא אין לו בושת,
וכך היה ר' יהודה פוטר מחייבי גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות ב"ד.

רבי יהודה מציין עניינים נוספים שבהם סומא "פטור".

2.1

הגמרא מציינת שהמשנה איננה כדעת רבי יהודה בברייתא לעיל.

2.2

קצת קשה, אם חכמים חולקים על רבי יהודה אז מה בכך שהמשנה איננה כדעת רבי יהודה!

2.3

אלא כנראה שבעל הברייתא שמביא רק את דעת רבי יהודה פוסק כמותו!
ולכן הגמרא מציינת/מקשה שדעת רבי יהודה אינה כדעת משנתנו.

2.4

ומהניסוח "מתניתין דלא כ..." לא ברור כמי "עורך הגמרא" פוסק.

3.

הגמרא דנה במקור לדעת רבי יהודה:

מ"ט דר' יהודה? גמר עיניך עיניך מעדים זוממין, מה התם סומין לא, אף הכא סומין לא.
מחייבי גליות, דתניא: +במדבר ל"ה+ בלא ראות - פרט לסומא, דברי ר' יהודה;
ר' מאיר אומר: לרבות את הסומא.
מ"ט דר' יהודה? אמר לך: +דברים י"ט+ ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ואפי' סומא, כתב רחמנא בלא ראות למעוטי.
ור' מאיר? כתב רחמנא בלא ראות למעוטי, וכתב רחמנא +דברים י"ט+ בבלי דעת למעוטי, הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.
ור' יהודה? ההוא בבלי דעת - פרט למתכוין הוא דאתא.
חייבי מיתות ב"ד, אתיא רוצח רוצח מחייבי גליות.
חייבי מלקיות, אתיא רשע רשע מחייבי מיתות בית דין.

יוצא, שהגמרא שמציינת ש"סתם משנה" - המשנה במסכת בבא קמא דף פו - איננה כדעת רבי יהודה, אבל מצד שני הגמרא מרחיבה מאד בהסבר דינו של רבי יהודה.

4.

תניא אידך, ר' יהודה אומר: סומא אין לו בושת, וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה.

הגמרא מביאה ברייתא נוספת שמרחיבה מאד את דינו של רבי יהודה, שסומא פטור מכל המצוות שבתורה ולא רק בעניינים שפורטו לעיל במשנתנו ובברייתא לעיל בסעיף 2.

4.1

מ"ט דרבי יהודה? אמר קרא: +במדבר ל"ה+ ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה, כל שישנו במכה ובגואל הדם ישנו במשפטים, כל שאינו במכה ובגואל הדם אינו במשפטים.

גם בברייתא זו מובאת רק דעתו של רבי יהודה בלי דעה שחולקת עליו.

והגמא מסבירה את נימוקו של רבי יהודה.

5.

תניא אידך, ר' יהודה אומר: סומא אין לו בושת, וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה. אמר רב שישא בריה דרב אידי? מאי טעמא דר' יהודה? אמר קרא: +דברים ו'+ ואלה המצות החקים והמשפטים, כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים, וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים.

הסבר נוסף לשיטתו של רבי יהודה שסומא פטור מכל המצוות.

6.

לפי כל האמור לעיל משמע אולי שהגמרא פוסקת דווקא כרבי יהודה, ולא כ"סתם משנה" בגלל הכלל של "מדקשיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"!

7.

סוגייתנו - מסכת קידושין דף לא:

הסוגיה להלן היא המשך לדברי הגמרא שהביאה את המעשה של דמא בן נתינה [הגוי] - שאיננו חייב מצוות - שממנו לומדים מקל וחומר כיצד יהודי - שחייב במצוות - צריך לקיים מצות כיובד אב ואם.

8.

אמר רב יוסף, מריש הוה אמינא: מאן דאמר הלכה כר' יהודה, דאמר: סומא פטור מן המצות, קא עבדינא יומא טבא לרבנן, מ"ט? דלא מפקדינא וקא עבדינא מצות,

רב יוסף "מספר" שהיה שמח אם מישהו היה פוסק כרבי יהודה שסומא פטור מן המצוות - לעיל בסעיף 4 - כי אז רב יוסף שהיה סומא קיים מצוות מרצונו ללא שהיה חייב בכך ויש לזה חשיבות יתירה ממי שמקיים מצוות מחמת שהוא מחוייב בהם.

9.

וממשיך רב יוסף:

והשתא דשמעית להא דר' חנינא, דאמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה, עבדינא יומא טבא לרבנן, מ"ט? דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי.

רב יוסף אומר שלפי קביעת רבי חנינא - בסוגייתנו - שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, הרי שרב יוסף ישמח אם הלכה תהיה שלא כרבי יהודה - ויפסוק שסומא כן חייב במצוות, וממילא הוא - רב יוסף - כן חייב במצוות, ולכן יזכה לשכר גדול יותר ממי שפטור מן המצוות ובכל זאת מקיים מצוות.

10.

קצת קשה: מדוע בכלל ניתן לפסוק כרבי יהודה אם חכמים חולקים עליו?
ומדוע רב יוסף עצמו לא מכריע?

11.

אלא נראה לי להסביר כך: ראינו לעיל בסוגיה במסכת בבא קמא שלא ברור מהגמרא לגמרי כמי הלכה - כ"סתם משנה" שם, או כרבי יהודה בברייתא שם שהגמרא מרחיבה בדעתו.

11.1

וזה היה הספק של רב יוסף, ומכיוון שהוא עצמו היה "נוגע בדבר" הוא עצמו לא הכריע!

12.

הערות כללית:

א.
הביטוי "גדול המצווה..." אין הכוונה דווקא לשכר המצווה אלא לחשיבות המצוה כשלעצמה.

ב.

גם מי שאינו מצווה ובכל זאת מקיים מצוה הרי שנחשב כמקיים מצוה אלא שהוא פחות "גדול" ממי שכן מחוייב, ולכן אשה שפטורה ממצוות מסויימות רשאיות לקיימן ונחשב כמצווה.

ג.

על כל הנ"ל מוסבר בהרחבה בפרשנים.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר