זה נהנה וזה מצטער
קידושין כב ע"ב
"השתא דאמרת הגביהו הוא לרבו קנאו, אלא מעתה, שפחה כנענית תקנה בביאה! כי קאמרינן - זה נהנה וזה מצטער, הכא זה נהנה וזה נהנה הוא. שלא כדרכה מאי איכא למימר? אמר רב אחיי [בר אדא] דמן אחא: מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרוייהו? ועוד משכבי אשה כתיב, הקישה הכתוב כדרכה לשלא כדרכה".
פירש רש"י: "שפחה כנענית תקנה בביאה - דהא אגבהה ליה".
ותוספות הרא"ש פירש: "אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה. פי' הר"ר מאיר הלוי אלא מעתה שנקנית בחזקת שימוש, תקנה נמי בביאה שהיא משמשתו". כלומר שהקשתה הגמרא: היות שכל שימוש קונה – גם אם ציווהו להגביהו, הוא הדין שיקנה בביאה כי גם היא סוג של שימוש, הרי משום כך היא נקראת תשמיש, ורגילות היא שקונים שפחה פלגש לצורך תשמיש.
בין לפירוש רש"י ובין לפירוש הרמ"ה, עונה הגמרא ששימוש הקונה בעבדים הוא רק שימוש של שעבוד, ולא מעשה שנחשב כהנאה לשני הצדדים שלכן אינו נחשב לשעבוד. מקשה הגמרא על תשמיש שלא כדרכה שהרי ידוע שאין בו הנאה לאשה, ועונה דלאו פסיקא מילתא ופעמים שנהנית, ועוד דשֵׁם תשמיש חד הוא.
