מילתא בסלע
קידושין כא ע"ב
"אמר רבי אלעזר, יודן בריבי היה דורש: כשהן רוצעים, אין רוצעים אלא במילתא".
יודן בריבי הוא סתם רבי יהודה, רבי יהודה ברבי אלעי, שהיה "ראש המדברים בכל מקום" בדורו של רבי אלעזר. כך מבואר במסכת עבדים פרק ג הלכה א: "אינו נרצע אלא בגובה של אוזן כדברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אפילו במילתא".
ורבי אלעזר שהביא את דבריו הוא התנא רבי אלעזר בן שמוע, שהרי הדברים הם מהספרי: (פרשת ראה פיסקא קכב) "אמר רבי אלעזר והלא יודן ברבי היה דורש שאין רוצעים אלא במילת".
פירש רש"י: "במילתא - אליה של אזן בבשר". כלומר שהחלק התחתון והרך של האוזן נקרא מילתא.
ובמסכת סנהדרין דף מד ע"א פירש רש"י: "איצטלא דמילתא - טלית של צמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת". כלומר שמילתא הוא גם צמר או משי רך מאוד.
בשתי משמעויות המילה "מילתא", מדובר בדבר רך מאוד שניתן למוללו.
מילתא היא גם 'מילה', ובהשאלה גם כל 'דבר'.
מכאן משמעות חדשה לדברי רב דימי במסכת מגילה דף יח ע"א "אמרי במערבא: מלה - בסלע, משתוקא – בתרין".
משה רבינו בעל הַיָּד הַחֲזָקָה (דברים לד, יב) נצטווה: (שמות יז, ו) וְהִכִּיתָ בַצּוּר. אך היה זה כאשר היו ישראל עדיין בבחינת צור – צעירים ומוכנים לשינוי צורה וציור. וכדברי הילקוט שמעוני: (במדבר פרק כ המשך רמז תשסג) "ודברתם אל הסלע. והכיתם לא נאמר, אמר לו כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו כיון שהגדיל בדבור הוא מיסרו, כך אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר וְהִכִּיתָ בַצּוּר אבל עכשיו וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע, שְׁנֵה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע". וביאר הכלי יקר שהכוונה לנמשל – לישראל, שכבר באו למידת (משלי יז, י) תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה. כיון שהגיעו במריים לקשיות של סלע כבר אין די בכח של הכאה. רק (איוב יד, יט) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, רק דבר רך יוכל לשחוק את הסלע. מילה בסלע – רק דבר רך כמילתא יוכל לחצוב בסלע.
כמו כן השמיר שהיה תולעת (רש"י פסחים דף נד ע"א; מדרש פתרון תורה פרשת חוקת), דוקא משום רכותו – "כשנותנין אותו על גבי ברזל הוא בוקע ויורד מלפניו ואין כל דבר יכול לעמוד בו" (תוספתא סוטה טו, א).
