סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הכרעת הלכה על פי סוגיה "צדדית"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין כג ע"א

 

ר' יהודה הנדואה גר שאין לו יורשין הוה, חלש, על מר זוטרא לשיולי ביה, חזייה דתקיף ליה עלמא טובא,
אמר ליה לעבדיה: שלוף לי מסנאי ואמטינהו לביתא.
איכא דאמרי: גדול הוה, זה פירש למיתה וזה פירש לחיים;
ואיכא דאמרי: קטן הוה, ודלא כאבא שאול;
דתניא: גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, והיו בהן עבדים, בין גדולים בין קטנים - קנו עצמן בני חורין;
אבא שאול אומר: גדולים - קנו עצמן בני חורין, קטנים - כל המחזיק בהן זכה בהן. 

1.

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ב הלכה יז:

גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו והיו בהן עבדים גדולים, קנו עצמן בני חורין, אבל העבדים כ הקטנים הרי הן כבהמה וכל המחזיק בהן זכה בהם, וכבר ביארנו דרכי החזקה שיקנו בהם את העבדים.

הרמב"ם פוסק כאבא שאול בברייתא לעיל.

2.

הגהות מיימוניות הלכות זכיה ומתנה פרק ב הלכה יז:

[כ] כאבא שאול דהכי פסק ר"י ב"ל בפ' השולח וכן מר זוטרא עשה מעשה פ"ק דקדושין לפי גירסת ר"ח

הוא מסביר שאחד המקורות לפסיקת הרמב"ם הוא סוגייתנו.

2.1

ואף על פי שרבי יוחנן חולק אריב"ל בפ' השולח דברי ריב"ל עיקר כדאיתא בסדר תנאים ואמוראים ס"ה:

במסכת גיטין דף לט יש מחלוקת מפורשת בין רבי יוחנן לריב"ל אם הלכה כאבא שאול, והוא קובע כלל, שהלכה כריב"ל נגד רבי יוחנן - ולכן הרמב"ם פסק כאבא שאול.

3.

גם הרא"ש - מסכת גיטין דף לט עמוד ב - פוסק במחלוקת בין תנא קמא לאבא שאול על סמך סוגייתנו.

3.1

רא"ש מסכת גיטין פרק ד סימן כב:

כב [גיטין דף לט ע"א] תניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהן עבדים בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן בני חורין קטנים כל המחזיק בהם זכה בהם דקטן לית ליה זכיה אפי' מדרבנן היכא דאין דעת אחרת מקנה אותו אלא שתקנו לו זכיה במציאה מפני דרכי שלום
אמר ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל הלכה כאבא שאול [גיטין דף לט ע"ב]
ורבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אין הלכה כאבא שאול
והלכתא כאבא שאול דקיימא לן דריב"ל ור' יוחנן הלכה כריב"ל

הוא מכריע כאבא שאול על סמך הדיון המפורש במסכת גיטין סביב השאלה כמי ההלכה.

3.2

כמו שהביא ר"ת ממגילה (מגילה דף כז א) מההיא דמבי רבנן לבי כנשתא
ועוד מההיא עובדא דקדושין (קידושין דף כג א) דגרסינן התם רב יהודה הנדואה גר שאין לו יורשין הוה חלש על מר זוטרא לשיולי ביה חזייה דתקף ליה עלמא טובא א"ל לעבדיה שלוף לי מסאני ואמטינהו לגו ביתאי איכא דאמרי גדול הוה זה פירש למיתה וזה פירש לחיים
ואיכא דאמרי קטן הוה וכאבא שאול דתניא גר שמת וכו' אלמא הלכה כאבא שאול:

הוא מכריע כאבא שאול גם על סמך סוגייתנו שהסתמא דגמרא אומרת - לפי האיכא דאמרי את הביטוי "וכאבא שאול".

3.3

נראה לי שהרא"ש סובר שניתן להביא הוכחה נוספת [אבל כנראה לא כהכרעה בלעדית] מסוגיה שאיננה הסוגיה העיקרית בנדון [אלא היא סוגיה "צדדית"].

3.4

וגם משמע מהרא"ש שהכלל הוא כשיש שתי לשונות בגמרא יש להכריע כ"כאיכא דאמרי" [כלשון אחרון] .

3.5

ונראה לי שהדברים נכונים גם לגבי הרמב"ם.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר