הקרוב קרוב קודם / הרב הלל לוין
קידושין דף כב עמוד ב
מתוך: 'שחרית' העתון הדיגיטאלי היומי של הציבור החרדי
בגמרא מתבאר, שמה מזוזה מעומד אף דלת נמי מעומד וכו'. והיינו שצריך שהדלת תהיה עומדת ורק לדלת זו ניתן לרצוע אוזן העבד בצמוד לה.
מכח מימרא זו, העלה הנודע ביהודה [תנינא יו"ד, קפד] נידון מרתק לגבי מרתף שפתחו שוכב על שטח הארץ, ונכנסים אליו במעין פתח על הריצפה וכולו עומד תחת האדמה, אם מקום שכזה חייב שתהיה לו מזוזה בפתחו או לאו.
לאחר דין ודברים שהוא מביא שם, הוא פוסק שהוא פטור, ואחת מראיותיו היא מדברי הגמרא בסוגיא שלפנינו, שאמרו: מה מזוזה מעומד אף דלת נמי מעומד, וכן הוא לשון הרמב"ם שמזוזה נקראת כך רק כשהיא עומדת, ואם כך במשופעת שאינה עומדת, יש לומר שלא נקראת כלל מזוזה, ואם כך פטור ממצות מזוזה להניח במקום זה.
אמנם הרה"ק ממונקטש זצ"ל בשו"ת מנחת אלעזר [א, לו], ניסה לדחות ראיה זו, באומרו, 'אני לעצמי לא זכיתי להבין, כי בש"ס שם לא מיירי רק שלא תהיה הדלת עקורה כשרוצע העבד, וע"ז אמרי' דלת שומע אני בין עקורה, [מן המזוזה ומוטלת לארץ, כל' רש"י] בין שאינה עקורה, ת"ל מזוזה, מה מזוזה מעומד אף דלת נמי מעומד. והיינו מעומד וקבועה שלא תהי' עקורה.
אמנם יתכן, שכונת רש"י כששוכבת ומוטלת לארץ ואינו עומדת קבועה בכותל, אינה נקראת מזוזה, אבל כשקבועה רק שהיא שוכבת, מזה אין הוכחה דלא נקראת מזוזה, ועכ"פ אינה הוכחה ברורה, ולא ידעתי איך פשיטא לי' למרן הנו"ב לפטור עי"ז ממ"ע דאורייתא חובת מזוזה. וגם מלשון הרמב"ם שהביא לשון הש"ס, י"ל ג"כ כונתו כנזכר, היינו שלא תהיה המזוזה והדלת עקורה רק קבועים.
