סימפון בשפחה
קידושין יא ע"א
"ובן בג בג? סימפון בעבדים לית ליה, אי מומין שבגלוי הוא - הא קא חזי ליה, אי משום מומין שבסתר - מאי נפקא ליה מיניה? למלאכה קא בעי ליה, לא איכפת ליה".
קשה, הכיצד אמרו שלא איכפת לאדון אם יש לשפחתו מומין שבסתר, והרי אמרו במסכת כתובות דף מ ע"ב:
"פגם - רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת. היכי שיימינן לה? אמר אבוה דשמואל: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה לשמשו. שפחה בעולה לשמשו, מאי נפקא ליה מינה? אלא, בין שפחה בעולה לשפחה שאינה בעולה להשיאה לעבדו. ולעבדו, מאי נפקא ליה מינה? בעבד שיש לו לרבו קורת רוח הימנו".
מבואר שרגיל אדם לקנות שפחה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו. ולמרות שרגילות לשאת גם נשים בעולות, מוכן האדון כדי לרצות את עבדו להוסיף על דמי השפחה כדי שתהא בתולה. קל וחומר שלא ירצה שתהא השפחה בעלת מומים דוחים שבני חורין מקפידים עליהם!
אלא דלא מיבעיא לשמואל הסובר במסכתות בבא קמא דף מו ע"א; ובבא בתרא דף צב ע"א דאין הולכין בממון אחר הרוב, ויכול המוכר לטעון למלאכה מכרתיה לך; אלא אפילו רב מודה, שכן רוב קונים שפחות אינם מקפידים בכך.
מה יש לך לומר, ליחוש לסימפון בקונה שפחה ומפרש שרוצה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו? – אין הכי נמי, החושש לסימפון יחשוש מדרבנן גם בזו עד שתנשא או שתבדק. אי נמי, לא פלוג רבנן בשפחה, ולא חששו.
