איתיב ליה ברת
יבמות פ ע"ב
"איתמר: סימני סריס - רב הונא אמר: עד שיהו כולם, רבי יוחנן אמר: אפילו באחד מהן. היכא דהביא שתי שערות בזקן - כולי עלמא לא פליגי דעד שיהו כולן, כי פליגי - בשלא הביא. אלא הא דאמר להו רבה בר אבוה לרבנן: עיינו ביה ברב נחמן, אי בשרו מעלה הבל איתיב ליה ברת, כמאן? כרב הונא! לא, רב נחמן סיכי דיקנא הויא ליה".
פירש רש"י: "איתיב ליה ברת - אלמא כיון דליתנהו כולהו סימני סריס - דבצר ליה האי, לא מחזקינן ליה כסריס. סיכי דיקנא - יתדות הזקן כלומר בכמה מקומות הוה לו שער בזקנו".
בקושיה הבינה הגמרא שהיו ברב נחמן כל סימני סריס ואם יתברר שאין בשרו מעלה הבל, הריהו סריס כדעת רב הונא. והמסקנה שהיה לו בדל זקן, ונצרך לבדוק שבשרו מעלה הבל שלא יהיה בו שום סימן של סריס, וכרבי יוחנן שהלכה כמותו.
הגמרא לא סיימה את סיפור המעשה אם עמד רב נחמן במבחן, שכן פשיטא שעמד, שאילולא כן הוא היה סריס כמו שנתבאר בסוגיה. ואולם מפורסם שהוא לא היה סריס אלא היו לו כמה בנים חכמים: הון (יבמות לד ע"ב), הונא (הוריות יב ע"ב), מר זוטרא (בבא בתרא קנא ע"ב), רב פפא (בבא מציעא קיג ע"א), ורבה (חולין קיא ע"א). והיתה לו בת ושמה דונג (קידושין ע ע"א). ושתי בנותיו נשבו (גיטין מה ע"א).
והגמרא גם לא ביארה אם קיים רבה בר אבוה את הבטחתו, גם זה פשיטא שכן (צפניה ג, יג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית. מה גם שרב נחמן היה תלמידו הקרוב, והיה כמעט היחיד שמסר את למעלה ממאה מימרותיו.
ראיה נוספת שאין לפקפק בכך שרב נחמן נשא את בתו של רבה בר אבוה, שכתב באיגרת רב שרירא גאון: (כתיבת התלמוד אות סז) "ורבה בר אבוה זקננו ומן דבית נשיא הוה דאנחנא נקיטנא בקבלה דמן בית נשיאה אנחנא ומזרעיה דרבה בר אבוה". ואכן אמרו במסכת חולין דף קכד ע"א: "רב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא". ולא מסתבר כלל שרבה בר אבוה שמבית הנשיא לא קיים את הבטחתו, ולבסוף נשא רב נחמן את בתו של הנשיא – אך של נשיא אחר!
גם מהמסופר על ילתא אשתו של רב נחמן ניכר שהיתה בת נשיאים:
במסכת ברכות דף נא ע"ב: "עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן: לישדר מר כסא דברכתא לילתא. אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש... אדהכי שמעה ילתא (שלא ישגר לה כוס של ברכה. רש"י), קמה בזיהרא (בכעס) ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא. אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא, שלח לה: כל האי נבגא דברכתא היא (כל יין שבחבית ככוס של ברכה הוא, שתי ממנו). שלחה ליה: ממהדורי (משוטטים בין העיירות) מילי, ומסמרטוטי כלמי".
אשת ישראל פשוטה אינה מעיזה פניה בחכמים, ואינה שוברת בכעסה חביות יין כה רבות, והכל שותקים לה ואף מנסים לפייסה. וגם בעלה היה חסר אונים למולה, מאחר שלא עשה כעצת רב פפא במסכת יבמות דף סג ע"א: "נחית דרגא נסיב איתתא" – שא אשה שמעלתה ומעלת משפחתה פחותה ממעלתך.
ובמסכת שבת דף נד ע"ב: "יתיב רב פפא בר שמואל קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר: בשעה שכורעת לילד טומנין לה שני עזקין של שמן, ומניחין לה אחד על פדחתה ואחד על הרחם כדי שתתחמם. אמר לו רב נחמן: אם כן עשיתה ילתא!".
הרי שהיתה מפונקת וענוגה ביותר.
וכך מבואר גם במסכת ביצה דף כה ע"ב: "איני?! והא רב נחמן שרא לה לילתא למיפק אאלונקי? - שאני ילתא דבעיתא". וכתב שם בחידושי הרשב"א מסכת ביצה דף כה ע"ב: "דילתא שאני דאשה חשובה ובתו של ריש גלותא היתה". וכן כתב שם תוספות: "שבת ראש הגולה היתה".
