סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

אלף בית רש"י

דיוק וחידוש ברש"י

גיטין דף נט

עמוד א

רש"י ד"ה אנא הואי במניינא דרבי. באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה: ומינאי דידי מנו ברישא. ממני שאלו תחלה בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים ואני שמעתי שקטן שבהם היה: מתחילין מן הגדול. כשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין: מן הצד. מן הקטנים ולא מן הגדול שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו שלא לחלוק עליו משום לא תענה על רב (שמות כג) ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפ''ק דסנהדרין (דף ב.) לא כהטייתך לטובה כו' ולא ילמדו זכות: דכולהו מנינייהו מן הצד מתחילין. משום לא תענה על ריב וכתיב חסר בלא יו''ד ודרשינן לא תענה על רב לא תחלוק על מופלא שבבית דין ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות ואע''ג דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות: וולס: במקום אחד. שתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו:

רש"י במסכת סנהדרין דף לו ע"א

הוו מתחלי ברישא. במניינא דסיקריקון אמרה רב בפ' הניזקין (גיטין דף נח:) דקתני הושיב ב''ד ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חדש כו' ואמר רב אנא הוה בההוא מניינא ומינאי דידי הוא דאתחילו ברישא: מן הצד הוו מתחלי: מפני ענוה יתירה שהיתה בו: בריה דרבי וולס: במקום אחד. תורתן וגדולתן של ישראל באדם אחד שאין כמותו בכל ישראל בתורה ובגדולה כגון משה שהיה גדול על כל ישראל במלכות ובתורה וכן רבי בנשיאות ובתורה:

תוספות כאן ד"ה דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחלי. פי' בקונט' דמוקי לה לא תענה על ריב בכל דבר ואין נראה דלא מיסתבר דפליג אמתניתין דסנהדרין (דף לב.) דאייתי אלא משום ענוה שלא להראות עצמו גדול היה עושה:

תוספות בסנהדרין ד"ה דיני נפשות מתחילין מן הצד. משום לא תענה על רב אבל בדיני ממונות לא חיישי' ומ''מ דרך שאלה יכולין לענות ואפשר לא תענה על רב בדיני נפשות כתיב ולא בדיני ממונות אע''ג דלנטות קאי נמי אדיני ממונות למאן דמוקי לה בריש מכילתין (דף ג:) בב''ד נוטה:

ישנם כאן כמה הבדלים מהותיים בין דברי רש"י בגיטין לסנהדרין:
הראשון שרש"י מסביר באריכות את מה שהיה עם רב כשהוא מסביר שהוא היה מהבינונים ולא קטן אבל מוסיף ששמע שרב היה הקטן, ומכאן שלרש"י היה קושי בדבר זה האם קטן היה או בינוני, כי ידוע שמנינו (בית דינו) של רבי נמשך לאורך זמן רב בסוף ימי התנאים ותקופה ארוכה בימי האמוראים, ומאחר שבהמשך רש"י מסביר שמן הצד הכוונה מהקטנים, הרי שלגירסת הגמרא בסנהדרין שרב דיבר על מנינו של רבי באופן כללי שתמיד היו מתילים בו זה הרי לא יתכן שתמיד הוא היה הקטן, אבל אם הגירסא אצלינו היא הנכונה שרב דיבר על מנין מסויים (הסיקריקון) יתכן בהחלט שבמנין זה הוא היה הקטן, אבל בשאר היה מן הבינונים, ולכאורה רש"י נ"ל יותר הגירסא בגיטין ולא רק מפני ענין ההתחלה מרב שלא יכול להיות שהוא היה הקטן תמיד, אלא גם מפני כל הסיבה שלא התחילו במנינו של רבי ממנו והתחילו מן הצד לא רק בדיני נפשות כפי שנאמר במשנה בסנהדרין, וכפי שיוסבר בהמשך,
השינוי השני שכאן רש"י מסביר שהסיבה שלא התחילו מרבי הגדול היא מפני הפסוק לא תענה על ריב הנדרש בלשון לא תענה על רב שאין עונים אחר המופלא ורש"י אף כופל דבריו בענין זה בד"ה מן הצד ובד"ה בכולהו מן הצד, ובמסכת סנהדרין כתב רש"י משום ענוונותו של רבי, וכן הראו לדבר זה תוספות כאן, ואף הוסיפו בדבריהם שלא מסתבר לומר כך שאי אפשר לחלוק על המשנה שמדברת רק על דיני נפשות, אמנם על פי דברי תוסופות בסנהדרין אפשר ליישב,
השינוי השלישי שכאן כתב רש"י בפירוש תורה וגדולה – תורה ועושר, ובסנהדרין כתב תורה וגדולה – תורה ומלכות,
והנראה לומר גם בדברי רש"י שלא גרס במשנה דיני ממונות הטהרות והטומאות מן הגדול, אלא רק הטומאות והטהרות, וכן כאן בד"ה מן הצד נראה שלא גרס דיני ממונות , שכתב רוב מטמאים או רוב מטהרין ולא כתב גם רו מחייבים או מזכים,
על פי זה יש לומר שרש"י כאן היות ורב אמר דבריו על מנין מסויים סיקריקון שהוא ענין של תקנה ממונית חדשה ובכלל רק בעניין ממוני שייך עניין של לנטות וכפי שרש"י דורש שתחילת פסוק זה לא תענה על ריב הוא לאו דווקא על דיני נפשות משא"כ סופו של הפסוק, ובוודאי גם רש"י סובר שדבר זה הוא אסמכתא בעלמא ולא שאין לשאר הדיינים היכולת לחלוק על המופלא, (וכפי שכותב הריטב"א) אלא כמו שבדיני נפשות הסיבה שלא פותחים בגדול היא מפני שאנו מצווים לנסות לזכות את האדם ולהצילו ממיתא ע"כ כדי שלא יהיה חשש אף רחוק שאם המופלא יאמר את דברו כבר יהיה קשה לומר לאחרים זיכוי, על כן פותחים בקטנים, חשש זה לא שייך בטומאה וטהרה שאין כאן ענין של נטיית לב משא"כ בדיני ממונות בפרט כשבאים לתקן תקנה ממונית חדשה יכולה גם העובדה שרבי היה עשיר, לגרום להשפעה מסוימת על כן רבי לא רצה שיתחילו ממנו, וזו גם הסיבה שרש"י מדגיש את ענין תורה וגדולה תורה ועשירות, ומה עוד שזה לא ממש סותר כי גם עשירות מתפרשת כיכולת להנהיג מלכות ונשיאות, וכפי שנראה בדברי רש"י עצמו ברש"י עה"ת שמות (פרק כ"ה פסוק כ"ד) זר זהב. סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים שלחן מלכים:
וכן במסכת יומא דף עב ע"ב רש"י ד"ה שלשה זירין. נעשו בכלי הקודש של מזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים:
אמנם מפני שבמסכת סנהדרין שהגירסא שרב אמר את דברו שהיו מתחילים ממנו ולא רק במנין מסויים, וממילא יותר נראה לומר שבכל סוגי הדינים ממונות טומאות וטהרות היו מתחילין מן הקטנים כתב רש"י יותר את ענין של הענווה של רבי, ואפשר לומר שזה עצמו הייתה ענונותו וזהירותו שחשש שיכולים לומר שפסק את דברו בענין ממוני בדרך מסויימת מפני שהוא עשיר.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר