אלף בית רש"י
דיוק וחידוש ברש"י
גיטין דף נב
עמוד ב
רש"י ד"ה בשוגג פטור כו'. בגמרא אמר טעמא:
רש"י משנה בלשונו ואומר אמר טעמא ולא כבכל מקום בדרך כלל שאומר מפרש טעמא, ובד"ה כתב רש"י וכו' לומר שזה עולה גם על ההמשך שבמזיד חייב,
ובכך כיוון רש"י לדברי הגמרא בדף נג ע"ב אמר חזקיה דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מאי טעמא היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו,
וכן בדברי ר' יוחנן שאמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור מאי טעמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני,
ורש"י רמז בדבריו שזה אינו טעם המתפרש אלא אמירה של חכמים אף שנראה שצ"ל הדין הפוך (כל אחד לשיטתו).
עוד אפשר לדרוש ולרמוז בדברי רש"י בגמרא אמר טעמא - שבגמרא (איתא ש) אמר (זה ה) טעם, דהוא לשון נופל על לשון דבאמירה תליא מילתא לרב חזקיה שיאמר לחבירו כשטימא בשוגג, ולרב יוחנן מפני שאומר פטור אני, ואף שניהם נקטו בלשון מה טעם אמרו.
