סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

כיחידאה לא מוקמינן; מחלוקת בפירוש משנה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין ל ע"א 


 גמ'. ואף על גב דלא אתו לידיה?
אמר רב: במכרי כהונה ולויה;
ושמואל אמר: במזכה להם ע"י אחרים;
עולא אמר: הא מני? ר' יוסי היא, דאמר: עשו את שאינו זוכה כזוכה.
כולהו כרב לא אמרי, במכרי לא קתני;
כשמואל לא קאמרי, במזכה לא קתני;
כעולא נמי לא אמרי, כיחידאה לא מוקמינן. 

1.

רדב"ז הלכות מעשר פרק ז הלכה ו:

"[ו] כיצד מפריש וכו'. אקשינן עלה דמתניתין ואף על גב דלא אתו לידיה בתמיהא אמר רב במכירי כהונה ולויה ושמואל אמר במזכה להם ע"י אחרים עולא אמר הא מני רבי יוסי היא דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה...
ולא פליגי אלא בפירושה דמתני' אבל לענין דינא לא פליגי דמודו רב ושמואל דמזכה להם אי לא הוו מכירי כהונה ולויה אבל במכירי לא צריך זכייה ועולא נמי מודה דלרבנן דקי"ל כוותייהו לא עשו את שאינו זוכה כזוכה וצריך זכייה או מכירי כהונה ולוייה:"

אין מחלוקת להלכה בין 3 האמוראים, למרות הניסוח הכללי של "רב... אמר..." שמעיד על מחלוקת. אלא שבאמת הם נחלקו במה מדובר במשנתנו אבל לא להלכה.

2.

ונראה לי שניתן להוכיח זאת מלשון הדיון בגמרא "כולהו כרב לא אמרי..." [וכן לגבי כולם], כלומר, הגמרא מסבירה מדוע כל אחד מהאמוראים מסביר את המשנה באופן שונה. משמע שאין ביניהם מחלוקת להלכה אלא רק בהסבר המשנה, שהרי לא מצינו שתמיד בכל מחלוקת אמוראים בש"ס הגמרא דנה מדוע כל חכם לא אומר כחברו!

3.

הביטוי "כולה לא אמרי כ..." - כ-10 מופעים בש"ס. בחלק מהם מתאים לדברינו לעיל.

4.

אמנם יש גם ביטוי דומה לנ"ל כשמובא בין שני חכמים בלבד - כ-100 פעמים.

5.

ראה מה שכתבתי על מסכת סנהדין דף סה:

מיספור הקטעים בהמשך - לפי הרצף לסוגייתנו:

"מאי טעמא לא אמר"

6.

בגמרא:

גמרא. מאי שנא הכא דקתני בעל אוב וידעוני, ומאי שנא גבי כריתות דקתני בעל אוב ושייריה לידעוני?
רבי יוחנן אמר: הואיל ושניהן בלאו אחד נאמרו.
ריש לקיש אמר: ידעוני - לפי שאין בו מעשה.
ורבי יוחנן: מאי שנא בעל אוב דנקט? - משום דפתח ביה קרא. –
וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן? - אמר רב פפא: חלוקין הן במיתה.
ורבי יוחנן: חלוקה דלאו - שמה חלוקה, דמיתה - לא שמה חלוקה.
ורבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש? - אמר לך: מתניתין דכריתות רבי עקיבא היא, דאמר: לא בעינן מעשה.
וריש לקיש, נהי דלא בעי רבי עקיבא מעשה רבה - מעשה זוטא בעי. ....

7.

הגמרא מביאה מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש בהסבר המשנה. בשלב הבא הגמרא מבררת מדוע כל אחד משניהם לא סובר כדעת חברו. הביטוי הנ"ל "ורבי... מאי טעמא לא אמר כרבי..." מופיע בערך כ 35 פעמים בש"ס, בצורות שונות. לפעמים כמו בסוגייתנו, ולפעמים הגמרא עצמה אומרת שדעה אחת מתקבלת יותר והשאלה היא כלפי הדעה החולקת.

7.1

בכל אופן מתעוררת שאלה מדוע אין הגמרא שואלת שאלה זו בקביעות על על כל מחלוקת אמוראים בש"ס?

8.

אולי ניתן ליישב זאת [ לא בוודאות ] אם נאמר שההלכה ידועה כאחד הצדדים ולכן הגמרא שואלת על הדעה האחרת "מאי טעמא לא אמר כ...", כמו בסוגייתנו, שבמחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש ההלכה היא בדרך כלל כר' יוחנן, ולכן הגמרא שואלת על ריש לקיש מדוע לא אמר כר' יוחנן. [מצד שני בדרך כלל הגמרא לא נוקטת בסגנון זה במחלוקת אביי ורבא למרות שידוע שהלכה כרבא בדרך כלל.]

9.

מהגמרא הבאה מוכח שלא כדברים שאמרתי:

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לו עמוד א:

רבא אמר: היינו טעמא דאיסי, דיליף בין עיניכם מתפילין, מה להלן נשים פטורות, אף כאן נשים פטורות.
ורבא מאי טעמא לא אמר כאביי? קרח קרחה לא משמע ליה.
ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא? אמר לך: תפילין גופייהו מהכא גמר לה, מה להלן מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש, אף כאן מקום הנחה בגובה הראש.

10.

לפנינו מחלוקת אביי ורבא והגמרא שואלת תחילה דווקא על רבא מדוע אינו סובר כאביי...
ואולי נאמר שבמקרים שמסתבר יותר טעמו של אחד החולקים [ויש לבדוק זאת לגופא של סוגיה] רק אז שואלת הגמרא על החולק מדוע אינו סובר כדעה היותר ברורה ומנומקת.

11.

לפי זה יוצאל שכלל הלכה בסיסי וגובר על הרבה כללי פסיקה לגבי מחלוקות חכמים הוא, שהלכה כמי שמסתבר טעמו.

12.

ראה גם מה שכתבתי על מסכת בכורות דף יח:

בכורות דף יח

"סתם משנה"; "תנא קמא"

13.

בגמרא:

והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות, ורבי יוסי פוטר. מאי טעמא דרבי מאיר? אמר ר' יוחנן: הואיל וכהן בא עליו משני צדדין, דאמר ליה: אי בכור הוא - כוליה דידי הוא, אי לא בכור הוא - הב לי מתנות מיניה.
ורבי יוסי מאי טעמא? אמר רבא: עשו שאינו זוכה כזוכה, ואע"ג דלא מטא לידיה - כמאן דמטא לידיה, וזבניה לישראל במומיה.

14.

הגמרא דנה במחלוקת במשנה בין "תנא קמא" לרבי יוסי. הגמרא מכנה את "תנא קמא" – "רבי מאיר". אומר רש"י: "דקתני סתמא דמתניתין חייב במתנות". כלומר, המשנה ה"סתומה" היא דעת רבי מאיר. ראה על כך דיון ב"מתיבתא", הערה ט. התוס' במסכת חולין [דף קלב עמוד א] הוכיחו שזו דעת רבי מאיר מפני שבתוספתא מוזכר על כך שמו של רבי מאיר.

15.

נראה לי שיש כאן מחלוקת עקרונית בין רש"י לתוס'. לפי רש"י, כאשר יש מחלוקת במשנה ולא מוזכר שמו של התנא הראשון ["תנא קמא"] הרי הוא רבי מאיר, ולפי תוס' הוא - "תנא קמא" – תנא לא ידוע, ולא בהכרח רבי מאיר, אלא אם כן מוכח בברייתא/תוספתא שהוא רבי מאיר.

16.

רמב"ם הלכות ביכורים פרק ט הלכה ג:

ספק בכור חייב במתנות מכל צד, שאם בכור הוא כולו לכהן ואם אינו בכור מתנותיו לכהן,
ואם נסתפק בשנים ולקח הכהן האחד מספק הרי השני פטור מן המתנות, עשאוהו כמי שזכה בו הכהן ונתנו במומו לבעליו, אבל ספק מעשר פטור מ"מ שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

17.

כסף משנה הלכות ביכורים פרק ט הלכה ג :

ספק בכור חייב במתנות וכו' עד שהמע"ה. בפרק ב' דבכורות (דף י"ח:). ובענין נסתפק בשנים ולקח הכהן מספק וכו' פסק כרבי יוסי לגבי רבי מאיר ועוד דבפ"ק דמציעא (דף י"ב:) פסק שמואל כרבי יוסי דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה ואע"ג דבפ' כל הגט (דף ל) אמר עולא מתניתין כרבי יוסי ואמוראי פליגי ואמרו כולהו כעולא לא אמרי כיחידאה לא מוקמינן איכא למימר דלאו דסבירא ליה דלית הלכתא כוותיה אלא דמ"מ רצו להעמיד סתם מתניתין כרבים ועי"ל דיש לחלק בין ההיא דפרק כל הגט לההיא דפ"ב דבכורות וההיא דפרק קמא דמציעא:

18.

הרמב"ם פסק כרבי יוסי נגד רבי מאיר [ה"תנא קמא" במשנתנו]. ה"כסף משנה" טוען שבמסכת בבא מציעא משמע מהגמרא שאין לפרש את המשנה [שם] כרבי יוסי מפני שזו דעת יחיד, ובכל זאת ההלכה כן כרבי יוסי, ובכל זאת שם הגמרא רצתה להעמיד את המשנה כרבים ולא כיחיד ["יחיד ורבים"]. [מסקנה: כשמעמידים משנה כ"יחיד" ["יחידאה"] אין זה שולל את האפשרות שבכל זאת הלכה תהיה כמותו].

19.

הרא"ש פסק כרבי מאיר, ומקשים עליו [ראה ב"ילקוט ביאורים", שם] הרי דינו של רבי מאיר מופיע במשנתנו כ"סתם" ובעמוד הבא ה"סתם" מופיע בשמו של רבי מאיר [ב"משנה" ולא מדובר בברייתא], וזה מתאים להגדרה של "סתם ואחר כך מחלוקת", והכלל הוא, שאין הלכה כסתם- וממילא לא כרבי מאיר. לפי המקשים הללו נוכל ללמוד עיקרון מעניין: גם אם ה"סתם" ידוע במפורש שהוא "רבי מאיר" [ממשנה אחרת] בכל אופן משנה זו שנשנתה ב"סתם" מוגדרת כ"סתם משנה" [שהלכה כמותה לולא היתה מחלוקת אחריה].

20.

הערה לסיכום - בסוגייתנו - מסכת גיטין דף ל:

כעולא נמי לא אמרי, כיחידאה לא מוקמינן.

הכוונה היא, שיש להעדיף הסבר משנה שיתאים לפי שיטת רבים ולא לפי שיטת יחיד, אבל יתכן שלגבי פסיקת הלכה, היא תוכרע כאותו יחיד - רבי יוסי בסוגייתנו.

21.

[ראה גם מה שכתבנו בהרחבה על מסכת מנחות דף קח]



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר