סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הכרעה ב"איבעיא דלא איפשיטא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין טז ע"א
 

.בעי אילפא: ידים, טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין? היכי דמי? אילימא דקא משו בי תרי מרביעית, והא תנן: מרביעית נוטלין לידים לאחד ואפי' לשנים! ואלא דקא משי חדא חדא ידיה,
והתנן: הנוטל ידו אחת בנטילה ואחת בשטיפה - ידיו טהורות!
ואלא דקא משי פלגא פלגא דידיה,
והאמרי דבי ר' ינאי: ידים אין טהורות לחצאין!
לא צריכא, דאיכא משקה טופח.
וכי איכא משקה טופח מאי הוי?
והתנן:
הנצוק, והקטפרס, ומשקה טופח - אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה!
לא צריכא, דאיכא טופח להטפיח.
הא נמי תנינא: טופח להטפיח - חיבור!
דלמא לענין מקואות, ורבי יהודה היא, דתנן... 

1.

למסקנה לא נפשטה בעיית אילפא.

2.

רמב"ם הלכות מקוואות פרק יא הלכה ז:

נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מן ידו הרי ידו טמאה כשהיתה
ואם עדיין יש על מקצת שנטל בתחילה טופח על מנת להטפיח הרי זו טהורה, בד"א במים ראשונים אבל בשניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתן.

הרמב"ם פוסק ב"איבעיא" לקולא - "הרי זו טהורה".

השגת הראב"ד:

על מקצת שנטל בתחילה טופח. א"א טעה בזה שהלכה כרבי יוסי שחולק עם רבי מאיר שאין מוסיפין על הראשונים אבל צריך שיהא שם רביעית ואין טופח להטפיח מועיל בזה לפי שאין שם שיעור נטילה ואולי קבע הלכה כרבי [מאיר] דתוספתא מפני ששנאו סתם במשנה ולדעת ר' מאיר אין צורך שיהא רביעית לאחרון שבהם.

השגת הראב"ד:

אבל במים שניים נוטל מקצת ידיו. א"א טעה אף בזה והמשנה הטעהו לפי שראה במשנה מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים ומפרש בתוספתא כיצד נטל את הראשונים ושפשף ונטל את השניים ולא הגיעו עד הפרק הרי זה מוסיף עליהם הוא סבר אף על פי שנגבו באמצע וטעה שאין נטילת היד לחצאין כלל ואפילו לרבי מאיר דאמר שאין צריך לרביעית בסוף מ"מ צריך שלא תהא שם הפסקת נגוב באמצע.

3.

ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ער כיצד ההכרעה סופית ב"בעיא דלא איפשיטא":

3.1

הרמב"ם פוסק לקולא מפני שמדובר בספק דרבנן.

3.2

הסבר הגמרא "דלמא" - דחוק אבל האמת היא, שטופח על מנת להטפיח נחשב כחיבור לענין נטילת ידים - כרמב"ם.

4.

יש מי שפוסק בספק זה - לחומרא מפני שדבי רבי ינאי אמרו סתמא שידים אינן טהורות לחצאין.

5.

פוסק רשאי לפסוק ב"איבעיא דלא איפשיטא" [שלא כב"תיקו"] כפי דעתו ולא רק לפי כללי הכרעה בספיקות:

שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן י:

"...והנה הפרי מגדים אורח חיים (סימן קסב, משבצות זהב סק"ה) כתב, ומה שתמה הבית יוסף דהא אף בבעיא דלא איפשיטא ספק דרבנן לקולא, עיין בים של שלמה [="מהרש"ל" - חשוב] (בבא קמא פרק ב' סימן ה'),
דהיכא דקאי בתיקו, הדבר נסתם ונחתם, ואין רשות לפשוט הספק.
אבל בלא תיקו יש רשות לפשוט, ומצינו כמה פעמים שנפשטה במקום אחר"

5.1

לפי סעיף 5 מובן מדוע הרמב"ם לא פסק לפי כללי הפסיקה שמובאים לעיל - בסעיף 2 - בראב"ד



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר