סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"תני" / "תיובתא" / "אמר לך"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סוטה מז ע"ב
 

עד אחד אומר ראיתי את ההורג כו'.
טעמא דמכחיש ליה, הא לא מכחיש ליה - עד אחד מהימן,
מנהני מילי?
דת"ר: +דברים כא+ לא נודע מי הכהו, הא נודע מי הכהו - אפילו אחד בסוף העולם - לא היו עורפין;
רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש ואין מכירין אותו, שלא היו עורפין?
ת"ל: +דברים כא+ ועינינו לא ראו, והלא ראו.
השתא דאמרת עד אחד מהימן, אידך חד היכי מצי מכחיש ליה?
והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים!
אמר לך עולא, תני: לא היו עורפין.
וכן א"ר יצחק, תני: לא היו עורפין.
ור' חייא אמר, תני: היו עורפין.
ולרבי חייא קשיא דעולא!
לא קשיא: כאן בבת אחת, כאן בזה אחר זה.

השוואה בין שתי סוגיות דומות במסכת סוטה:

הערה: ההבדלים מסומנים בקו תחתי.

1.

מסכת סוטה דף מז:

השתא דאמרת עד אחד מהימן, אידך חד היכי מצי מכחיש ליה?
והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים!

2.

מסכת סוטה דף לא:

וכיון דמדאורייתא עד אחד מהימן, אידך היכי מצי מכחיש ליה?
והא אמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים!

2.1

כאן מודגש שלעיתים עד אחד נאמן "מדאורייתא".

2.2

"והא אמר עולא" לעומת "והאמר עולא". בסוגיות כאן אין הבדל ביניהם. לפעמים יש הבדל ביניהם, כאשר "והאמר" - קושיה; "והא אמר" - סיוע! [וכן לגבי "והא תניא" - "והתניא"].

3.

מסכת סוטה דף מז:

אמר לך עולא, תני: לא היו עורפין.
וכן א"ר יצחק, תני: לא היו עורפין.
ור' חייא אמר, תני: היו עורפין.
ולרבי חייא קשיא דעולא!
לא קשיא: כאן בבת אחת, כאן בזה אחר זה.

4.

מסכת סוטה דף לא:

אלא אמר עולא, תני: לא היתה שותה.
וכן אמר רבי יצחק: לא היתה שותה.
ורבי חייא אמר: היתה שותה.
לרבי חייא קשיא דעולא!
לא קשיא: כאן בבת אחת, כאן בזה אחר זה.

4.1

בדף מז: "אמר לך עולא", בדף לא: "אלא אמר עולא". בדרך כלל מסבירים הפרשנים, שהביטוי "אמר לך" משמעו שזה תירוץ של "עורך הגמרא" שמסביר כיצד אותו אמורא יכול ליישב את הקושיה עליו, אבל אין דעת "עורך הגמרא" כמותו,
אבל משמעות הביטוי "אלא אמר..." היא, ש"עורך הגמרא" כן מקבל את התרוץ.

4.2

אינני יודע אם כאן יש משמעות להבדל בין שני הביטויים. אולי ניתן להוכיח מכאן שבאמת אין הבדל בין שני הביטויים הנ"ל, ואלה נוסחו בבתי מדרש שונים.

ראה עוד להלן.

4.3

כמובן שיש הבדל בין שתי הסוגיות לגבי הנושא המדובר.
בדף לא מדובר על "סוטה" ששותה מהמים המרים, ובדף מז מדובר על עריפת עגלה ערופה!

5.

מסכת סוטה דף מז:

תנן: עד אחד אומר ראיתי את ההורג ושנים אומרים לא ראית - היו עורפין;
הא חד וחד - לא היו עורפין,
תיובתא דרבי חייא!
וליטעמיך,
אימא סיפא: שנים אומרים ראינו ועד אחד אומר לא ראיתם - לא היו עורפין;
הא חד וחד - היו עורפין!
אלא, מתני' כולה בפסולי עדות, וכדרבי נחמיה,
דאמר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הלך אחר רוב דעות,
ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד... [יש המשך]

6.

מסכת סוטה דף לא:

תנן: עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת - היתה שותה;
הא חד וחד - לא היתה שותה,
תיובתא דרבי חייא!
אמר לך רבי חייא:
וליטעמיך,

אימא סיפא:
שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת - לא היתה שותה;
הא חד וחד - היתה שותה!
אלא כולה בפסולי עדות, ור' נחמיה היא; דתניא... [יש המשך]

6.1

כמובן שיש הבדל בין שתי הסוגיות לגבי הנושא המדובר.
בדף לא מדובר על "סוטה" ששותה מהמים המרים, ובדף מז מדובר על עריפת עגלה ערופה!

אבל לגבי כללי העדות שתי הסוגיות ממש דומות עם שינויים קלים.

7.

אני מצרף מה שכתבתי על מסכת סוטה דף לא [דברים שלפי כל הסעיפים לעיל מתאימים גם לסוגייתנו למרות שהנושאים עצמם שונים - "סוטה" ו"עגלה ערופה"].

8.

עולא משנה את הגירסא במשנתנו - "תני" - על ידי תוספת מלת השלילה "לא".

8.1

לכאורה תוספת מלה צריכה להיחשב כ"חיסורי מחסרא והכי קתני".

8.2

ראה מה שכתבתי על מסכת כתובות דף יב:

אמר אביי:
לעולם ארישא, ותני: כל שנהג.

אביי - מתקן את לשון הברייתא ולכתוב במפורש "כל שנהג" במקום "וכל שלא נהג". לשון אביי "ותני" מכוון שיש לתקן את הגירסה בברייתא - כך היא כנראה משמעות הביטוי "תני" בסוגייתנו.

אמר ליה רבא: והא כל שלא נהג קתני!

רבא טוען שלא ניתן כך לשנות גירסא. הפרשנים - לא משנים גירסא באופן "קיצוני" ו"הפוך" - מ"כל שלא נהג" ל"כל שנהג".

פירושו של רבא:

אלא אמר רבא, הכי קאמר: כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל, אינו יכול לטעון טענת בתולים.

רבא למעשה משנה את גירסת הרישא, אבל הוא לא "הופך" מ"כן" ל"לא", אלא מוסיף "אוקימתא", שהכוונה של "וכל שלא נהג" מוסב על מקרה "שלא נהג כמנהג גליל בגליל אלא.."

נראה לי שלפי רבא מדובר בתיקון שדומה ל"חסורי מחסרא" - תוספת אוקימתא. אמנם יש כאן תיקון של "חסורי מחסרא", אבל לפעמים תיקון כזה לא בהכרח מוגדר כתיקון גירסא ממש, אלא כפרשנות למשפט "קצר"!

8.3

עד כאן ממסכת כתובות דף יב, ועדיין קשה על עולא בסוגייתנו - מסכת סוטה דף לא - שמשנה מ"כן" ל"לא".

וכן קשה על סוגייתנו - מסכת סוטה דף מז.

9.

הביטוי [בשתי הסוגיות]:

וכן אמר רבי יצחק...

כנראה שהיתה לו מסורת אחרת במשנה - וכמו שתיקן עולא.

10.

הביטוי [בשתי הסוגיות]:

ורבי חייא אמר...

רבי חייא משאיר את גירסת המשנה בצורתה ולא כעולא וכרבי יצחק.

11.

הגמרא מקשה [בשתי הסוגיות]:

לרבי חייא קשיא דעולא!

12.

הגמרא מיישבת [בשתי הסוגיות]:

לא קשיא: כאן בבת אחת, כאן בזה אחר זה.

13.

הגמרא מקשה על התרוץ לפי רבי חייא:

תנן...

14.

מסקנה:

תיובתא דרבי חייא!

שיטת רבי חייא נדחית. למעשה, בתוכן לעיל בסעיף 13 יש הוכחה וסיוע לעולא לשנות את גירסת המשנה [בשתי הסוגיות - בהתאם], ואולי בגלל זה הוא שינה את הגירסא.

15.

למרות ה"תיובתא" הגמרא מיישבת את שיטת רבי חייא:

אמר לך רבי חייא:

בסוגיה במסכת סוטה דף מז בלי המשפט הנ"ל - ראה לעיל בסעיף 4.1.

והגמרא מאריכה...

וליטעמיך, אימא סיפא:
שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת - לא היתה שותה;
הא חד וחד - היתה שותה!
אלא כולה בפסולי עדות, ור' נחמיה היא; דתניא,

16.

כיצד הגמרא קבעה "תיובתא" אם אחר כך היא מתרצת את הקושיה.

17.

כנראה שזו - ה"אמר לך..." - אמירה של הסבוראים אחרי ה"תיובתא". כבר חידשתי שאם יש תרוץ אחרי "תיובתא" אזי הוא חלש, ולכן ניתן היה לפסוק לא כרבי חייא. ואולי גם הביטוי "אמר לך" מוכיח ש"עורך הגמרא" לא מקבל לגמרי את התירוץ ולא כ"כסף משנה" בסוגייתנו - בהמשך. [אבל ראה בדף מז שכלל לא מוזכר משפט זה - ראה לעיל סעיף 15]

[/יש בש"ס גם ביטוי "תיובתא והילכתא"/]

18.

לגבי הביטוי "אמר לך":

יד מלאכי כללי התלמוד כלל לה:

אמר לך רבי פלוני, כדמתרץ הכי תלמודא שנויא דחיקא הוא
דאם שנויא רויחא הוא הוה ליה לשנויי בסתמא מבלי שיאמר אמר לך ומדאמר לישנא יתירא אמר לך וכו' משמע דההוא אמורא הוא דמתרץ לנפשיה הכי אבל השיתא סדרי [="סתמא דגמרא"] לא סבירא ליה כוותיה, שמות בארץ בכפות תמרים דף כ"ו ע"ד, וכן נראה בספר ראשון לציון דף נ"ד ע"א ובשער יוסף דף מ' סוף ע"ג ובמלכי בקדש דף ע"א ע"ב. וכן מצאתי למרן בכ"מ פט"ו מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ז'
אך בפרק ג' מהלכות שבועות הלכה א' מצאתי למרן גופיה שכתב דמדהדר תלמודא לתרוצי מילתיה דרב יוסף וקאמר ורב יוסף אמר לך משמע דסבירא ליה לגמרא כותיה
וצ"ע:

בדרך כלל מקובל להסביר את הביטוי "אמר לך רב...", שהגמרא [העורך] "שמה" מילים בפי אותו חכם, כאילו הגמרא אומרת: "ואותו חכם יענה ..."

19.

ה"יד מלאכי" מפרש הפוך. הביטוי "אמר לך" משמעותו שהגמרא אומרת: אותו חכם פלוני יענה לך כך וכך לצורך יישוב שיטתו אבל אין הגמרא מסכימה לכך. כלומר, הביטוי "אמר לך..." מלמד ששיטה זו אינה למסקנת הסוגיה.

וה"יד מלאכי" מביא את שיטת ה"כסף משנה" שסובר הפוך: שבזה שהגמרא אומרת "אמר לך..." סימן שהגמרא מסכימה עם הסבר זה והוא יהיה למסקנה.

20.

לגבי הסוגיה במסכת סוטה דף לא:

רמב"ם הלכות סוטה פרק א הלכה טז:

בא עד אחד כשר ואמר נטמאת הרי זו אינה שותה כמו שבארנו, בא אחר והכחישו ואמר לא נטמאת אין שומעין לו, שעד אחד בטומאת שוטה כשנים ואין דבריו של אחרון דוחין דברי הראשון שהוא כשנים.

21.

כסף משנה הלכות סוטה פרק א הלכה טז:

ופסק כרבי חייא משום דגדול היה מעולא

21.1

אבל הרי היה גם רבי יצחק, ואולי יש לפסוק לפי הרבים - עולא ורבי יצחק - נגד יחיד - רבי חייא.

21.2

ובכלל, קצת קשה, אם מדובר ברבי חייא תלמיד-חבר של "רבי" [ודודו של "רב"] הרי מעמדו הוא של "תנא", וכיצד הוא מגיב על דברי עולא תלמידו של רבי יוחנן, אלא, כנראה מדובר באמורא רבי חייא בר אבא. אולם אז קשה על ה"כסף משנה" מניין לו שהיה גדול מעולא. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קכה בשם ה"חזון איש".

22.

ה"כסף משנה" מוסיף נימוק:

ועוד דדידיה עדיפא דמוקים גירסא דמתניתין ולא משבש לה:

מוכח מדבריו שעולא תיקן ממש את גירסת המשנה ולא שהיתה לפניו נוסחה אחרת.
לפי זה אולי נאמר בכל מקרה אחר בש"ס כשאמורא קובע "תני" שיש בו שינוי גירסא הרי תהיה לזה משמעות "פחותה" מבחינת הכרעת ההלכה.

23.

גם לגבי סוגייתנו - מסכת סוטה דף מז - הרמב"ם פוסק כרבי חייא:

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ט הלכה יג:

עד אחד אומר ראיתי ההורג ועד אחד הכחישו ואמר לו לא ראיתה היו עורפין, במה דברים אמורים בשבאו שניהם כאחת אבל אם אמר אחד אני ראיתי את ההורג הרי זה נאמן כשנים לענין זה ואם בא אחר כך עד אחד והכחישו ואמר לו לא ראיתה אין משגיחין על דברי האחרון ואין עורפין.

23.1

כסף משנה הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ט הלכה יג:

ופסק רבינו כר' חייא והטעם כתבתי בפ"א מהל' סוטה:

הוא מדגיש ששתי הסוגיות לעיל - מסכת סוטה דף לא ומסכת סוטה דף מז - דומות מבחינת עקרונות הפרשנות והפסיקה!!!

23.2

ויש עדיין לדון, האם לאמוראים שמוזכרים בשתי הסוגיות - שאמרו דברים דומים בשתי הסוגיות - יש שיטה קבועה בפרשנות ובפסיקה שבגינה הם אמרו דברים דומים בשתי הסוגיות!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר