הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אין הלכה כשיטה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה ל ע"א-ע"ב
אמר רב אסי אמר רב,
ואמרי לה אמר רבה בן איסי אמר רב:
ר"מ ור' יוסי ור' יהושע ור' אלעזר ור' אליעזר, כולהו סבירא להו דאין שני עושה שלישי בחולין.
ר"מ, דתנן: כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים - מטמא את הקודש ופוסל את התרומה,
ומותר בחולין ובמעשר, דברי ר"מ;
וחכמים אוסרין במעשר.
ר' יוסי, הא דאמרן, דאם איתיה, לייתיה לרביעי בתרומה וחמישי בקודש.
רבי יהושע, דתנן,
ר"א אומר: האוכל אוכל ראשון - ראשון, שני - שני, שלישי - שלישי;
רבי יהושע אומר: האוכל אוכל ראשון ואוכל שני - שני, שלישי - שני בקודש ואין שני בתרומה,
בחולין שנעשו על טהרת תרומה;
על טהרת התרומה אין, על טהרת הקודש לא,
אלמא קסבר: אין שני עושה שלישי בחולין.
ר"א, דתניא, ר' אלעזר אומר: שלשתן שוין, הראשון שבקודש ושבחולין ושבתרומה - מטמא שנים ופוסל אחד בקודש, מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה, ופוסל אחד בחולין...
הערות:
1.
אמר רב אסי אמר רב,
ואמרי לה אמר רבה בן איסי אמר רב:
לפי שתי הנוסחאות הדין נאמר על ידי "רב".
הערה: האם ניתן לומר שפעמים רבות בש"ס שמוזכר האמורא "רבה" הכונה לחכם הנ"ל "רבה בן איסי" - על סמך הנ"ל מדובר באמורא בדור השלישי - ולא ל"רבה בר נחמני" - אמורא בדור השלישי - תלמידם של רב הונא ורב חסדא?
2.
רשימה של תנאים שסוברים את אותו דין:
ר"מ ור' יוסי ור' יהושע ור' אלעזר ור' אליעזר, כולהו סבירא להו דאין שני עושה שלישי בחולין.
מדוע הרשימה לא מובאת לפי סדר הדורות.
היה צריך להיות לפי הסדר:
רבי אליעזר
רבי יהושע
רבי מאיר
רבי יוסי
רבי אלעזר
ב"מנחת יהודה" אומר שצריך לגרוס לעיל ולהקדים את "רבי אליעזר" [בן הורכינס] ואחר כך את "רבי אלעזר" [בן שמוע]. בכך יש מענה חלקי לשאלתנו.
3.
ר"מ, דתנן: כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים - מטמא את הקודש ופוסל את התרומה,
ומותר בחולין ובמעשר, דברי ר"מ;
וחכמים אוסרין במעשר.
רש"י מפרש שגם חכמים סוברים כרבי מאיר לעניין זה, שאין שני עושה שלישי בחולין. וחכמים לא נמנו ברשימה לעיל מכיוון שלא מוזכרים בשמם.
4.
ר' יוסי, הא דאמרן, דאם איתיה, לייתיה לרביעי בתרומה וחמישי בקודש.
רבי יוסי בברייתא לעיל בדף כט עמוד ב.
5.
רבי יהושע, דתנן,
ר"א אומר: האוכל אוכל ראשון - ראשון, שני - שני, שלישי - שלישי;
הכוונה לרבי אליעזר בן מחלוקתו של רבי יהושע.
5.1
רבי יהושע אומר: האוכל אוכל ראשון ואוכל שני - שני, שלישי - שני בקודש ואין שני בתרומה,
בחולין שנעשו על טהרת תרומה;
על טהרת התרומה אין, על טהרת הקודש לא,
אלמא קסבר: אין שני עושה שלישי בחולין.
אולי רבי יהושע מוזכר כאן [אחרי רבי יוסי ורבי מאיר לעיל] כי הגמרא צריכה להסיק מדבריו ["אלמא קסבר"].
5.2
ראה "מתיבתא", הערה כט, שגם רבי אליעזר סובר באמת כרבי יהושע שאין שני עושה שלישי בחולין, והוא לא נכלל ברשימה מפני שלא אמר את הדין במפורש.
5.3
ונראה יותר פשוט לומר שרבי אליעזר לא נמנה כאן מכיוון שהוא מוזכר בהמשך בפירוש - ממקור אחר.
6.
ר"א, דתניא, ר' אלעזר אומר: שלשתן שוין, הראשון שבקודש ושבחולין ושבתרומה - מטמא שנים ופוסל אחד בקודש, מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה, ופוסל אחד בחולין.
משמע ממנו שאין שני עושה שלישי בחולין.
6.1
ראה "מתיבתא", הערה לג, שגם "תנא קמא" של רבי אלעזר סובר כך, ובכל זאת "תנא קמא" לא מוזכר ברשימה בתחילת הסוגיה - לעיל בסעיף 2 - מפני שהדין לא נאמר בדבריו במפורש [כדברי רש"י לעיל בסעיף 3].
כעיקרון, הגמרא יכלה למנות ברשימה את "תנא קמא דרבי אלעזר". יש מופע יחידאי כזה בש"ס ["תנא קמא דרבי יוסי"].
7.
אולי רבי אליעזר כאן בסוף הרשימה כי יש דיון "ארוך" בדבריו:
ר' אליעזר, דתנן,
ר"א אומר: חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה, כיצד? שתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה, נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה, ונותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף,
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ל עמוד ב
וחכמים אוסרין,
ותניא: כביצה;
7.1
סברוה אידי ואידי בעיסה ראשונה, וחולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו,
ראה בפרשנים דיון לגבי הביטוי "סברוה", שבדרך כלל מדובר בסברא שלא התקבלה למסקנה [כנראה שהביטוי "סברוה" שובץ בגמרא על ידי הסבוראים]. ראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קו.
7.2
מאי לאו בהא קמיפלגי,
דמר סבר: אין שני עושה שלישי בחולין,
ומר סבר: שני עושה שלישי בחולין.
אמר רב מרי בריה דרב כהנא:
דכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין, והכא בחולין הטבולין לחלה קמיפלגי,
מר סבר: כחלה דמו,
ומר סבר: לא כחלה דמו.
ואיבעית אימא: דכולי עלמא - חולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו,
ואין שני עושה שלישי בחולין,
לפי שני ההסברים במחלוקת שניהם מודים - גם רבי אליעזר וגם חכמים - שאין שני עושה שלישי בחולין.
והכא במותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל קמיפלגי,
מ"ס: מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל,
ומר סבר: אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל.
אם חכמים מודים לרבי אליעזר [="כולי עלמא"] שאין שני עושה שלישי בחולין אזי מדוע הם לא נמנו ברשימה לעיל בסעיף 2.
כנראה כדברי רש"י לעיל בסעיף 3.
8.
יוצא, שבכל המחלוקות בסוגיה - מלבד בברייתא של רבי יוסי - כל בעלי המחלוקת מסכימים לכלל, שאין שני עושה שלישי בחולין.
8.1
ואולי רבי אליעזר מובא כאן בסוף הרשימה [למרות שמבחינת סדר הדורות הה צריך להיות בראש הרשימה - לעיל בסעיף 2 - כי לגביו מודגש בסוגיה שגם חכמים מודים לו בעניין זה.
9.
להלכה פוסקים באמת כסוגייתנו - שאין שני עושה שלישי בחולין.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יא הלכה ב:
הראשון שבחולין טמא ומטמא, השני פסול ולא מטמא ואין שני עושה שלישי בחולין, ומניין לאוכל שני שהוא פסול בחולין שנאמר וכלי חרש אשר יפול מהן אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא, נמצא השרץ אב וכלי חרס שנפל השרץ לאוירו ראשון והאוכל שבכלי שני והרי הוא אומר יטמא, וכן שרץ שנפל לאויר התנור הפת שנייה שהתנור ראשון.
10.
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק יא הלכה ב:
[ב] ואין שני עושה ג' בחולין. בפ"ב דטהרות ופרק י"א דפרה ופ"ק דנדה דף ז')
ובפרק כשם (סוטה דף ל') אמרו דכ"ע אין שני עושה שלישי בחולין
ובפ"ב דחולין (חולין דף לג/ דף ל"ג חולין דף לד / ל"ד) כולה סוגיא הכי רהטא
וכן בחגיגה (חגיגה דף כד/דף כ"ד)
ובפסחים שם: ומנין לאוכל שני שהוא פסול בחולין וכו'.
משנה פרק כשם (סוטה דף כז /דף כ"ז ע"ב) וכריב"ז.
ומ"ש וכן שרץ שנפל וכו'. פ"ח דכלים ואיתא בפ"ק דפסחים דף כ') ופרק תולין (דף קל"ח ע"ב):
הוא מביא הוכחות לפסק הרמב"ם.
2 הוכחות הן מסוגייתנו.
10.1
הוכחה אחת - מהביטוי "דכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין". ראה לעיל בסעיף 7.2.
10.2
הוכחה נוספת: בסוגיה הקודמת משמע שגם ריב"ז [רבי יוחנן בן זכאי] סובר כך.
10.3
ובאמת הפרשנים מקשים מדוע ריב"ז לא מוזכר בסוגייתנו ברשימת החכמים - לעיל בסעיף 2.
11.
נעיין בכמה עקרונות חשובים בהקשר לסוגייתנו:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרכא:
שיטה, רבי פלוני ופלוני ופלוני, כולהו ס"ל דקיימא לן דהויא שיטה ואין הלכה כשיטה
הכלל הוא שאין הלכה כ"שיטה". והמינוח "שיטה" הכוונה היא שהגמרא אומרת שכמה חכמים סוברים דבר מסויים - כבסוגייתנו לעיל בסעיף 2 - "כולהו סבירא להו".
12.
איכא למידק על זה מהא דאמרינן בפ"ה דסוטה דף ל' - מסכת סוטה דף ל - א' ר' מאיר ור' יוסי ור' יהושע ור"א ור' אליעזר כולהו ס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין
הוא מציין שבסוגייתנו באמת מדובר ב"שיטה", וצריך להיות שאין הלכה כ"שיטה".
13.
ואפ"ה קיימא לן בכולי תלמודא דאין שני עושה שלישי בחולין
למרות האמור בסעיף 12 נוקטים בכל הש"ס שההלכה היא כ"שיטה" בסוגייתנו.
14.
וגם הרמב"ם פסק כך:
וכן פסק הרמב"ם בפי"א מהלכות אבות הטומאות
15.
וראיתי להכ"מ שם שכתב שכן נראה מכמה משניות וסוגיות ולא הזכיר כלל להך שיטה דסוטה שהבאתי לא ידעתי למה
הוא מציין לדברינו לעיל בסעיף 10.
16.
והוא מביא את דברי ה"כסף משנה":
ויותר תימה שכתב שם דבפרק כשם אמרו דכ"ע אין שני עושה שלישי בחולין ועשה עצמו כאילו לא ידע
דבשיטה נאמרה שם
ה"כסף משנה" אמר, שבגלל שהגמרא אמרה - לעיל בסעיף 7.2 - ש"כולי עלמא אין שני עושה שלישי" לכן יש לפסוק כך. על זה מקשה ה"יד מלאכי", הרי עדיין מדובר ב"שיטה" - כמבואר לעיל בכל סוגייתנו - והכלל הוא שאין הלכה כשיטה!
16.1
ובאמת מדוע בסוגיות שונות בש"ס - כפי שציין ה"כסף משנה" - לא מתחשבים בכלל זה של "אין הלכה כשיטה". והכל מנקודת הנחה שכלל זה ש"אין הלכה כשיטה" נקבע בימי האמוראים.
16.2
והוא מוסיף קושיה על האמור לעיל בסעיף 16:
ואף גם זאת מ"ש דבפרק כשם אמרו דכ"ע וכו' לדידי המך אי משום הא לא איריא
דהא דקאמר לכ"ע קאי דווקא אר"א ורבנן דפליגי התם
לא אכולהו תנאי דעלמא
שכן דרך הש"ס לומר מילת כ"ע על התנאים דפליגי באותה משנה או ברייתא וכמ"ש הליכות עולם בשער ד' פ"ב גבי כ"ע ג"ש עדיף ע"ש
הביטוי "כולי עלמא" - בסוגייתנו - לעיל בסעיף 7.2 - לא מוסב על כלל חכמי ישראל בכל הש"ס, אלא רק כלפי רבי אליעזר וחכמים. ואין להוכיח שהלכה כמותם.
17
והוא מסביר לפי ה"כסף משנה":
ואיך שיהיה מתוך דברי הכ"מ שפיר מיתרצא קושייתינו
דכיון שמצאנו ראינו כמה משניות וסוגיות דאית להו דאין שני עושה שלישי בחולין על כרחין אית לן למימר חדא מתרתי
או דאין כונת הש"ס לאוקומה בשיטה כשאר דוכתי רק למימנינהו לכולהו דסברי הכי יחד לפרושי מילתייהו כמ"ש הרשב"א בחידושי שבת דף י"א שהבאתי בכללין דלעיל
אין כוונת סוגייתנו לומר שמדובר ב"שיטה", והניסוח "כולהו סבירא להו" הוא שם מושאל.
17.1
ונראה לתמוך בהסבר זה מכך שראינו בכל הסוגיה לעיל שגם החולקים על החכמים שמוזכרים ברשימה סוברים כמותם ואין מחלוקת ביניהם בדין זה!
ראה לעיל בסעיפים: 3; 5.2; 6.1; 7.2; 8
17.2
אולי אפשר לומר שהכלל הנ"ל "נולד" בתקופה קדומה - בימי התנאים - אבל לגמרא - לאמוראים - מותר לפסוק אחרת.
18.
באמת מוכח מסוגייתנו שהכלל של "אין הלכה כשיטה" לא תקף תמיד, וגם לא בסוגייתנו:
או דלא משגחינן בהאי שיטה כיון דסוגיין דעלמא וכמה משניות מוכחי איפכא כמ"ש באות האל"ף
וכמ"ש הליכות עולם בש"ה ספ"ב שכל הכללים לא נאמרו אלא בסתמא דליכא הוכחה בגמרא דלא כוותייהו אבל היכא דמתפרש בגמרא בהדיא או אפילו דמוכח מתוך הסוגיא הפך הכלל המסור בידינו אז לא סמכינן על הכלל ואין משגיחין בבת קול
צריך להוסיף כאן את ההסבר לעיל בסעיף 17.2
18.1
הוא מביא לכך אסמכתאות:
ושכ"כ הרשב"א בפרק יש נוחלין (צ"ל שהוא ט"ס וצ"ל רשב"ם שכ"כ פרק יש נוחלין דף קל"ג ב')
ודבר זה מוסכם מכל בעלי הכללים והפוסקים
עיין כללי הגמרא להכנה"ג כלל ק"א
ובי"ד סי' צ"ב הגהות הב"י אות כ"ד שכ"כ הרשב"א והר"ן בתשובה ומוהרי"ק והרדב"ז
וכן מצאתי עוד להר"ן בפ"ק דסוכה שכתב כן בהדיא בענין השיטה גופה יע"ש
ולהרמב"ן בחידושי שבועות כ"י פ"ו ולרבינו בצלאל בשיטה מקובצת על ב"ק דף פב [פ"ב]
וכן מצאתי עוד להריטב"א בחידושי כתובות דף ח' ב'
וע"ע שיירי כנה"ג א"ח סי' קפ"ח סוף הגהות הטור וב"ח ח"מ סי' כ"ה ס"ב וזה פשוט אין צורך להאריך בו ועיין באות האל"ף גבי אין הלכה כשיטה.
19.
והוא מוסיף:
ובר מן דין עוד נלפק"ד לפסוק כהך שיטה והוא משום שיש כלל אחר המנגדו
דהא ר"ע לחודיה הוא דסבר דשני עושה שלישי בחולין
רבי עקיבא הוא התנא היחידי שחולק על הדין בסוגייתנו וסובר דשני עושה שלישי בחולין.
וכיון דכולהו תנאי פליגי עליה הא קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו וכ"ש מרבותיו ר"א ור' יהושע הנזכרים בהאי שיטה
והכלל הוא שאין הלכה כרבי עקיבא "מחבריו", ובוודאי שאין הלכה כמותו נגד רבותיו - רבי אליעזר ורבי יהושע.
20.
הוא מוכיח מכמה מקורות שאמנם רבי יהושע היה רבו של רבי עקיבא:
ואף על גב דהכנה"ג בכללי הגמ' כלל ח"י כתב דר' יהושע לאו רביה דר"ע הוה
מ"מ מדברי הכריתות והרב אברבנאל בהקדמתו לספר נחלת אבות מוכח דתלמידיה דר' יהושע הוה
וכמ"ש הכנה"ג גופיה בשמם
וכן מצאתי להכ"מ ברפ"ו מהלכות שגגות שכתב פעם ושתים שר"ע תלמיד דר' יהושע הוה
ואפילו לדידיה תלמיד חבר דר"י הוה מיהא יע"ש
ולפק"ד נראה להביא ראיה נכונה דר"ע תלמידיה דר' יהושע הוה מהא דאיתא בנדרים דף נ' א' גבי עובדא דכלבא שבוע דאזיל ר"ע תרתי סרי שנין קמיה דר"א ור' יהושע משמע דתרווייהו רבותיו הוו
וכ"כ רבינו בצלאל בשיטת ב"מ דף ק' ד' יע"ש
וכן מוכח תו בפרק הרואה דף ס"ב א' דא"ל בן עזאי לר"ע עד כאן העזת פניך ברבך על שנכנסת אחר ר' יהושע לבית הכסא ע"ש
וכן יש ללמוד עוד מהא דאיתא בפרק כירה דף ט"ל ב' [שבת דף לט] דקאמר חדא דר"ע תלמיד הוא פי' לגבי ר"א ור' יהושע
וכמ"ש הרי"ף והרא"ש פ"ק דקידושין גבי ברייתא דכ"ד איברים ע"ש
21.
וכיון דלרבותיו לא ס"ל הכי וגם ר"מ ור' יוסי הנזכרים בהאי שיטה תלמידיו דר"ע לא אזלי בשיטת רבם
ש"מ דלית הלכתא כר"ע בהא ושפיר פסקים כהך שיטה כנלע"ד:
בדרך כלל מקשים מרב על תלמיד [כמו בסוגייתנו - רבי אליעזר ורבי יהושע נגד רבי עקיבא], אבל כאן הוא "מחדש", שגם מכך שרבי יוסי ורבי מאיר - תלמידיו של רבי עקיבא - לא סוברים כמותו הרי שנפגם כוחו של רבי עקיבא בהכרעת ההלכה.
22.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל נז:
אין הלכה כשיטה, לא אמרינן אלא היכא דלא איפסיקא הלכתא בהדיא כחד מינייהו או דלא אזלא סוגיא דעלמא כחד מינייהו
אבל כשאיפסיקא הלכתא באיזה דוכתא כחד מינייהו או דאזלא סוגיא דעלמא כחד מינייהו אז כי אמרינן פלוני ופלוני אמרו דבר אחד אתא לאורויי לן דהלכתא נמי כאידך דלא איתמר הלכתא כוותיה, שפתי כהן על י"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א לדעת הרא"ש:
לכאורה דומה לדברים לעיל בסעיף 18.
23.
ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד צד.
