משכם גנבוהו
סוטה יג ע"ב
"(יהושע כד, לב) [וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם] קָבְרוּ בִשְׁכֶם - מאי שנא בשכם? אמר רבי חמא ברבי חנינא: משכם גנבוהו, ולשכם נחזיר אבידתו".
קשה, והלא מדותן גנבוהו!
ותירץ רש"י: "משכם גנבוהו - כדכתיב וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה ושם היו רועין. ודותן אינה מקום והאי דכתיב (בראשית לז, יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה [כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה], כך אמר לו: אתה אומר את אחי אנכי מבקש? נסעו מן האחוה הזאת ואין מחזיקין עצמן כאחין לך, כי שמעתי אומרים נלכה ונבקש דתות ודינין היאך להמיתו אם יבא אצלנו".
אך קשה, שאף שכך דרשו במדרש, מכל מקום רש"י עצמו פירש באותו פסוק: "ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו". וכך משמע מסוף הפסוק: וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן, משמע שהלך משכם. ומקרא נוסף במלכים ב' ו, יב-יג: וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ. וַיֹּאמֶר לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן. הרי שדותן שם מקום הוא, ועוד שבאלישע אי אפשר לדרוש שחיפש לו דתות אחרות.
עוד קשה למה נצרכה התורה לפרט להיכן נשלח, להיכן הלך, והיכן נגנב?
עוד קשה כיצד ניזוק יוסף בהליכתו זו, והלא שלוחי מצוה אינן ניזוקין! ובתחילת עמודנו הביא רש"י את המכילתא בפרשת בשלח המבארת כיצד קיים יוסף את כל המצוות, ושם אמרו: "כתיב כבד את אביך וביוסף כתיב ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לך ואשלחך אליהם".
אלא שעל השאלה האחרונה תירץ אור החיים הקדוש בבראשית לז, יד:
"יעקב עליו השלום דקדק בדבריו בשליחות: הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם. הרי גילה דעתו בפירוש כי שליחותו הוא לשכם. וכשהלך יוסף ולא מצאם בשכם והלך לחזר אחריהם במקום אחר הרי הוא שליח עצמו כי אביו לא שלחו ללכת למקום אחר ואין כאן שליחות מצוה, אשר על כן היה מה שהיה. ויעקב נתכוון במה שיחד לו המקום שצפה ברוח הקודש כי למקום אחר יקראנו אסון כאשר קרהו ובדרך שכם לא תמצאהו רעה".
מכאן מבואר שבמעשה נסיעת האחים משכם לדותן גרמו הם ליוסף שיחפש אחריהם. ובכך גנבו אותו כבר ביציאתו משכם – משליחות מצוותו ומהשמירה החופפת עליו.
