הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר
סוטה יג ע"א
"אמר להו: הבו לי איגרתא, אמרו ליה: איגרתא בארעא דמצרים היא. ומאן ניזיל? ניזיל נפתלי, דקליל כי איילתא, דכתיב: (בראשית מט, כא) נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר, אמר רבי אבהו: אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר. חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה, אמר להו: מאי האי? ואמרו ליה: קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים. אמר להו: ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון? שקל קולפא מחייה ארישיה".
קשה, מה השבח בכך שנפתלי אילה שלוחה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר – המביא את הכתב הכתוב בספר? והרי כל שליחותו של נפתלי לא נצרכה ולא הועילה כלל לבסוף, כיון שהכה חושים את עשו!
אלא שנפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן ד, א: "יכול אדם לעשות דין לעצמו... והוא שיוכל לברר ששלו הוא נוטל בדין". וכיון שכך לא היה רשאי חושים לעשות דין לעצמו ולא יכלו בני יעקב לקחת את חלקם במערה, אלא משום שיכלו לברר ולהוכיח את טענתם באותו השטר שעמד נפתלי להביא.
