סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים


מילתא דמיתאמרא באפי תלתא

סוטה יב ע"ב


"ונערותיה הולכות וגו' – אמר רבי יוחנן: אין הליכה זו אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר: הנה אנכי הולך למות. ותרא את התיבה בתוך הסוף - כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה, אמרו לה: גבירתנו, מנהגו של עולם, מלך בשר ודם גוזר גזירה, אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה - בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזירת אביך? בא גבריאל וחבטן בקרקע.
ותשלח את אמתה ותקחה - רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: ידה, וחד אמר: שפחתה. מאן דאמר ידה, דכתיב: אמתה; ומאן דאמר שפחתה, מדלא כתיב ידה. ולמאן דאמר שפחתה, הא אמרת: בא גבריאל וחבטן בקרקע? דשייר לה חדא, דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה".


אף שנלמד מהפסוק "ונערותיה הולכות" – ומשמע לכאורה שכל אותן נערות הלכו למיתה, כשנותרה נערה יחידה כבר יצאה מכלל גזירת "נערותיה" בלשון רבים, וחיה.

וקשה, היות שגבריאל נצרך להורגן כדי שלא תגלנה למלך את סודה של גבירתן, מה הועיל גבריאל בתקנתו כשהחייה אחת מהן? מה לי אחת המגלה ומה לי רבות!

כמו כן במסכת פסחים דף קיג ע"א: "אמר ליה רב לרב אסי... לא תנסיב תרתי, אי נסבת תרתי - נסיב תלת". ופירש רש"י: "נסיב תלת - שאם תתיעצנה, השלישית מגלה לך".
וקשה, הרי גם בשתים עשויה אחת לגלות לבעל את מזימותיה של האחרת, מה גם שצרות שונאות זו לזו! ואם חששנו לקנוניא, גם שלש תתיעצנה בלא לגלות!

כמו כן במסכת ערכין דף טז ע"א: "אמר רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא, לית בה משום לישנא בישא; מאי טעמא? חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה".
וקשה מדוע דוקא שלש? וכי שנים לא עשויים לגלות ולפרסם? והלא קנין ושטר נעשים בפני שני עדים דוקא כדי שיתפרסם הדבר! ואם הם מאותם שכתב עליהם בן סירא (מסכת סנהדרין דף ק ע"ב) "גלה סוד לאחד מאלף", מדוע שיגלו אף אם רבים הם?

אלא שאין אדם מגלה סוד כאשר בעל הסוד מכיר שהוא המגלה. אילו היה גבריאל מותיר שתי נערות היתה כל אחת מאשימה את חברתה שהיא שגילתה. ג' הנשים המתיעצות חוששות שאחת מהן תגלה מבלי שתדענה מי המגלה. ומילתא דמיתאמרא באפי תלתא אף אם בסוד, האחד יפרסם מבלי לחשוש שיחשפוהו.

העיר הגרז"ן גולדברג שענין זה מבואר במסכת בבא מציעא דף כו ע"א: "אמר רב נחמן: ראה סלע שנפל משנים - חייב להחזיר. מאי טעמא? ההוא דנפל מיניה לא מיאש. מימר אמר: מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדאי אלא האי, נקיטנא ליה ואמינא ליה: אנת הוא דשקלתיה. בשלשה אינו חייב להחזיר, מאי טעמא - ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש. מימר אמר: מכדי תרי הוו בהדאי, אי נקיטנא להאי - אמר: לא שקלתיה, ואי נקיטנא להאי - אמר: לא שקלתיה".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר