תֵּבַת גֹּמֶא
סוטה יב ע"א
"(שמות ב, ג) וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא - מאי שנא גומא? אמר רבי אלעזר: מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. רבי שמואל בר נחמני אמר: דבר רך, שיכול לעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה".
פירש רש"י: "שחביב עליהן ממונן - שדמיו מועטין ואף על פי שהיה משתמר גופו יותר בשל עצים שקשים וחזקים. דבר רך - בזה הוא משתמר יפה מן הכל לפי שהדבר הקשה כשהמים מוליכין אותו בחזקה הוא נתקל והוא נישוף ונשבר אבל דבר קל נתקל ונזדקר באבן לאחוריו".
רבי אלעזר נתקשה מדוע ציין הפסוק בדוקא וַתִּקַּח כלומר שקנתה את התיבה, והשיב שהפסוק בא להשמיע שצדיקים ממונם חביב עליהן יותר מגופן ואינם קונים ביוקר כשאין הכרח.
וקשה, הכיצד חולקים רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמני במציאות – איזה חומר שומר יותר? ניתי תיבה ונחזי!
אלא שאותם חכמים לשיטתם בסוף העמוד: "(שמות ב, ג) וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף [עַל שְׂפַת הַיְאֹר] - רבי אלעזר אומר: ים סוף. רבי שמואל בר נחמני אמר: אגם, כדכתיב: (ישעיהו יט, ו) קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ (לשון קציצה. רש"י שם)".
לרבי שמואל בר נחמני התיבה הונחה על קני סוף הצומחים בשדה הפתוח ליד היאור. כך פירש כאן רש"י וכמשמעות אגם בכל הש"ס. ודלא כפירוש המפרש המכונה רש"י בתענית (דף כב ע"א) שפירש אגם של מים – כמו בלשון המדוברת היום. משום כך נוסף על הסכנה פן תפרוצנה חיות רעות את התיבה, קיים גם חשש שהן תחבוטנה בתיבה או תעיפנה אותה והיא תיפול על גבי הקרקע. משום כך עדיפה תיבת סוף קלועה שתספוג חבטות אלו לבל ייפגע ראש התינוק. וכמו שאמרו במסכת תענית דף כ ע"ב: "מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות".
ואילו לרבי אלעזר התיבה הונחה על גבי המים, שם קיים רק חשש מפריצה, ועץ קשיח יותר מסוף. וכשיטתו דרש רבי אלעזר גם מסכת חולין דף צא ע"א: "ויותר יעקב לבדו - אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה - לפי שאין פושטין ידיהן בגזל".
הקשה המהרש"א הכיצד נכון היה לחסוך על חשבון איכות התיבה, והרי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש! ותירץ שהיה משתמר גם בגמא אלא שיותר היה משתמר בעצים אחרים.
וקשה, הרי תינוק מוזנח בתיבה אינו משומר! וכי לא ראוי היה לכל הפחות לשימו בתיבה המשומרת ביותר?
אלא שכוונת המהרש"א שההפרש בין שמירה בעץ לבין גמא הוא זניח, לפיכך ראוי לחסוך.
לפי זה יש גם לפרש שרבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמני אינם חולקים במציאות אלא דבריהם משלימים זה את זה. ככלל, תיבת עץ אכן משמרת יותר, ומכאן שצדיקים חביב עליהן ממונם יותר מגופן, ורבי שמואל בר נחמני מודה בזה. אלא שגם רבי אלעזר מודה בחשש סכנה מצויה, כמו שאמרו במפורש על דבריו במסכתות פסחים דף ח ע"ב; ויומא דף יא ע"א: "והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין? - היכא דשכיח היזיקא (ביומא: דקביע היזקא) שאני, דכתיב: ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי". לפיכך גם רבי אלעזר נצרך לדבריו של רבי שמואל בר נחמני שקיים יתרון מסויים גם בקנה, וכיון שאין יתרון מובהק לעץ או לגומא – החיסכון בממון עדיף.
