וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה
סוטה ח ע"א
"תנו רבנן: (במדבר ה, יח) וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה - אין לי אלא ראשה, גופה מנין? תלמוד לומר: האשה; אם כן, מה תלמוד לומר ופרע את ראשה? מלמד, שהכהן סותר את שערה".
פירש רש"י: "ופרע - בכל מקום לשון גילוי הוא".
הברייתא מלמדת שלשה דינים:
א. פשט הכתוב: ופרע כלומר וגילה (רש"י) את ראש האשה – גילוי הראש.
ב. גופה מנין? - רש"י: "כדתנן מגלה את לבה", תלמוד לומר: האשה – נלמד מריבוי הא הידיעה – גם את גוף האשה עצמה.
ג. מה תלמוד לומר ופרע את ראשה? מלמד, שהכהן סותר את שערה. המילה 'את' באה תמיד לרבות. לכן מריבוי המילה את ראש האשה נלמד שיש כאן דין נוסף – גם השער צריך פריעה, וכאן אין מדובר בגילוי הראש כבדין א' אלא בסתירת קליעת השער כדי לנוולה.
על הפסוק בבמדבר ה, יח פירש רש"י: "ופרע - סותר את קליעת שערה כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן". רש"י קיצר והביא שני דינים שונים. בתחילה הביא את הדין השלישי שבגמרתנו. ואחר כך הביא מהגמרא במסכת כתובות דף עב ע"א: "ראשה פרוע דאורייתא היא. דכתיב: ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש". דין זה נלמד מפשט הפסוק והוא הדין הראשון שבגמרתנו העוסק בגילוי הראש.
על השו"ע או"ח עה, ב שכתב: "בתולות שדרכן לילך פרועות הראש" כתב המגן אברהם בס"ק ג: "קשה דבאבן העזר סי' כ"א ס"א כתב {השו"ע} לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחד פנויות ואחד אשת איש. וכן כתב הרמב"ם פכ"א מהלכות איסורי ביאה. ועוד דאיתא בכתובות ריש פרק ב' אם יצאה בהינומא וראשה פרועה זהו סימן שהיתה בתולה. ודוחק לומר דפנויות דקתני היינו אלמנה דאם כן הוי ליה לפרש. וי"ל דפרועות ראש דכתב באבן העזר היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק, דזה אסור אפילו בפנויה. וכן פירש"י פרשת נשא על ופרע ראש האשה. ומ"מ צ"ל דפנויה לא מתסרי מדאורייתא דאם תאמר דקרא איירי גם בפנויה אם כן גם בגילוי הראש תהא אסורה לילך, דמהכא ילפינן בכתובות פרק ז' שלא תלכנה בנות ישראל בגילוי הראש. אלא על כרחך קרא לא איירי בפנויה רק שמדת צניעות היא לבתולות שלא לילך כן".
וקשה על דבריו:
* הדין שלא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש נלמד מהגמרא במסכת כתובות דף עב ע"א, ושם מפורש: "ראשה פרוע דאורייתא היא", והוכיח המגן אברהם בסוף דבריו שדין התורה עוסק בנשואות, ומנין לחדש שקיים איסור פריעת ראש גם בבתולות ומדרבנן?
* עוד קשה, הכיצד דין גילוי הראש שנלמד מעיקר פשט הכתוב עוסק דוקא בנשואות, ודוקא הדין הנלמד מתוספת הדרשה יעסוק גם בבתולות?
* עוד קשה, הניחא לרש"י שפירש שסתירת קליעתה הוא להרבות בגילויה, היה מקום לומר שאף שפנויה מותרת בגילוי שיער מכל מקום לא יהא גלוי כל כך. אלא לרמב"ם שכתב בהלכות סוטה ג, יא "וסותר מחלפות ראשה כדי לנוולה" כלומר שאין בסתירת קליעתה יותר גילוי אלא סתירת יופי צמותיה, וכי איזה איסור יש לפנויה שלא להתייפות בצמות?
התירוץ שהביא המגן אברהם בתחילה: "דפנויות דקתני היינו אלמנה", כך פירשו החלקת מחוקק והבית שמואל באבן העזר שם. וכתב הדגול מרבבה שם: "יפה כיוונו החלקת מחוקק והבית שמואל דהיינו אלמנה וגרושה והוא מדברי הירושלמי בפ"ב דכתובות סוף הלכה א' וראשה פרוע וכו' וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא זאת אומרת בתולה מן הנישואין אינה יוצאה וראשה פרוע". וכן כתבו הפרישה והב"ח על הטור שם.
לשיטתם החילוק בין פנויה בתולה לבעולה נלמד מהספרי בפרשת נשא פיסקא יא: "לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר (שמואל ב' יג, יט) וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ [...וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ]". ותמר כיסתה את ראשה אחר שהפכה מפנויה בתולה לפנויה בעולה. ומפורש בספרי שעוסק בכיסוי הראש.
