הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לימא מסייע ליה ל..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה ז ע"א
גמ'. תרי ואיהו הא תלתא,
לימא מסייע לי' לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא בעיר, אבל בדרך - עד דאיכא שלשה, שמא יצטרך אחד מהן לנקביו, ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה!
לא, הכא היינו טעמא, כי היכי דליהוו עליה סהדי.
תלמידי חכמים אין, כולי עלמא לא,
לימא מסייע ליה לאידך דרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא כשרין, אבל פרוצין - אפילו עשרה נמי לא,
מעשה היה והוציאוה עשרה במטה!
לא, הכא היינו טעמא, דידעי לאתרויי ביה.
מבנה הסוגיא:
1.
הגמרא רוצה להביא ממשנתנו הוכחה לדברי רב:
גמ'. תרי ואיהו הא תלתא,
לימא מסייע לי' לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא בעיר, אבל בדרך - עד דאיכא שלשה, שמא יצטרך אחד מהן לנקביו, ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה!
דברי רב הם בקשר לדיני "ייחוד".
2.
הגמרא דוחה את ההכרח שבהוכחה:
לא, הכא היינו טעמא, כי היכי דליהוו עליה סהדי.
3.
הגמרא רוצה להביא ממשנתנו הוכחה להלכה נוספת של רב באותו עניין:
תלמידי חכמים אין, כולי עלמא לא,
לימא מסייע ליה לאידך דרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא כשרין, אבל פרוצין - אפילו עשרה נמי לא,
מעשה היה והוציאוה עשרה במטה!
4.
הגמרא דוחה את ההכרח שבהוכחה:
לא, הכא היינו טעמא, דידעי לאתרויי ביה.
5.
הגמרא במסכת קידושין:
מסכת קידושין דף פ עמוד ב:
אבל אשה אחת. אמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים - אפילו בי עשרה נמי לא, הוה מעשה והוציאוה עשרה במטה. אמר רב יוסף: תדע, דמיחברי בי עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מהדדי.
נימא מסייע ליה: מוסרין לו שני תלמידי חכמים, שמא יבא עליה בדרך; תלמידי חכמים אין, אינשי דעלמא לא! שאני תלמידי חכמים, דידעי...
זו סוגיה מקבילה לסוגייתנו לעיל בסעיפים 3-4.
6.
בפשטות, הלכות רב לעיל נפסקו להלכה [ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סא].
7.
פעמיים הגמרא רצתה להוכיח כדברי רב ודחתה את ההכרח שבהוכחה. נסיון הוכחה הובא בלשון "לימא מסייע ליה ל..."
8.
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות אות שלה
שלה. לימא מסייע ליה. זה לשון מהר"י קארו (בכללי הגמרא הנוספים אות ל'), כשאומר התלמוד לימא מסייע ליה ודחי כו', שנראה כאילו היא קושיא גדולה ומשתדל לסלקה מעליו.
לפי הסבר אחד [של רבי יוסף קארו] - הסבר א' - הביטוי "לימא מסייע" מובא דווקא כקושיה. כנראה שמשמעות הקושיה היא, מדוע האמורא אמר את דינו אם כבר מובא כך במשנה/בברייתא.
8.1
וממילא, דחיית ה"לימא..." בא לומר שבדברי האמורא יש "חידוש".
9.
ויש לתמוה דאדרבא, הוי ליה לשמוח בסיוע שמביא לו ולהחזיק בו.
הוא מקשה: הרי להיפך, טוב שיש סיוע ממשנה/ברייתא לדברי אמורא.
10.
ויש לומר שכשאומר לימא מסייע ליה, הוא מקשה לבעל המאמר, שמאחר שדבר זה מפורש במשנה או בברייתא, אם כן מאי קא משמע לן,
הוא מסביר כדברינו לעיל - הסבר א' - בסעיף 8.
10.1
ומשני דמתניתין הוה אפשר לדחויה ולפרשה בגוונא אחרינא, קא משמע לן.
כדברינו לעיל בסעיף 8.1
11.
פירוש ב' לביטוי "לימא מסייע...":
ועוד יש לומר, דכשאומר לימא מסייע ליה, היינו לומר דתקשי לבר פלוגתיה, ודחי דבר פלוגתיה יתרץ המשנה או הברייתא בענין דלא תקשי ליה.
יש בזה קושיה לדעה החולקת על מי שעליו נאמר שמסייע לו - "מסייע ליה ל...".
11.1
וקצת קשה:
א:
מדוע להביא סיוע לאמורא אם עיקר הכוונה היא להקשות על חברו. מדוע הגמרא לא מנסחת "מיתיבי" כמקובל כשמקשים על אמורא שחולק על מי שהמשנה/ברייתא מובאת לטובתו!
ב:
בדרך כלל הביטוי "לימא מסייע ליה" מובא רק לדעת יחיד שאין חולק עליו!
וכשיש מחלוקת אמוראים הסיוע לאחד מהם מובא בדרך כלל בניסוח: "תניא כוותיה..."
12.
ואל יקשה בעיניך דרך הראשון, שנראה מהלשון שהוא (סייע ליה) [סיוע לזה], ואני אומר שהוא קושיא, דאשכחן דכוותה בפרק קמא דחולין (כ ב) [מסכת חולין דף כ], אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה.
אמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא, מלק בסכין מטמא בגדים.
ומדברי רש"י ז"ל (שם ד"ה תהני לה סכין), שכתב שם ואי קשיא לותביה ממתניתין [מסכת חולין דף יט] (שם יט ב) [דקתני במתניתין] השוחט מן העורף וכו',
נראה דרב חסדא לאותיביה לזעירי אתי לומר דמאי קא משמע לן מתניתין הוא [והר"ן לא פירש כן].
וכן משמע מדאמר רבא בתר הכי (שם כ ב), אי קשיא הא קשיא לי(ה), משמע שכבר קדמה קושיא על דברי זעירי.
הוא מביא דוגמאות שמוכח מהם שהביטוי "לימא מסייע..." מובא כסיוע - כהסבר א לעיל.
12.1
הוכחה נוספת:
וכן נראה שהוא דעת הר"ן ז"ל, שכתב בפרק הזהב (בבא מציעא דף נב ב), אהא דאמרינן מסייע לחזקיה, דאי אמתניתין קאי, תקשי, וכי מתניתא אתא לאשמועינן.
13.
כנראה שהוא מתכוון להסברנו לעיל בסעיף 9, שה"לימא מסייע ליה ל..." מובא באמת לצורך סיוע וחיזוק לדעת האמורא:
ויש מקומות שנראה שאין לפרשם אלא בדרך ראשון, שאומר אמורא שום מאמר ואין חולק עליו, ואומר נימא מסייע ליה.
אינני יודע אם הוא מתכוון שאם בא לצורך חיזוק וסיוע לדברי האמורא מדובר רק במקרים שאין חולק על האמורא ואז הגמרא משתמשת בביטוי "נימא..." ולא בביטוי "לימא...".
14.
בפרק עשרה יוחסין ([מסכת קידושין דף פ ב), אמר רב יהודה אמר רב, לא שנו אלא בכשרים וכי [המלה "וכי" לא מהגמרא] נימא מסייע ליה, מוסרים לו שני תלמידי חכמים כו' (מסכת סוטה דף ז א).
וכמובא גם בסוגייתנו - מסכת סוטה דף ז.
14.1
הערה: במסכת קידושין הביטוי הוא "נימא..." ואילו בסוגייתנו - מסכת סוטה דף ז הביטוי הוא "לימא...", ולכן נראה שהוא לא סובר שיש הבדל בין שני הביטויים הנ"ל [ראה לעי בסעיף 13].
14.2
כלומר, משמע ממנו עד כאן שאם אין מחלוקת בדברי האמורא אזי משמעות הביטוי "לימא מסייע ליה ל..." היא סיוע וחיזוק.
15.
והוא דוחה הנ"ל:
ויש ליישב שאם ימצא מי שחולק עליו, לא ניחוש לדבריו, כיון דמתניתין מסייע להאי.
גם אם מדובר בדעת יחיד בגמרא בכל זאת הכוונה היא להקשות על אותה דעה שאולי תימצא!
16.
הוא מביא סיוע לדבריו:
ובפרק בנות כותים (מסכת נדה דף לד א), זובו טמא אפילו לבית שמאי, קריו (טמא) [טהור] אפילו לבית הלל כו'. לימא מסייע ליה, נכרית שפלטה שכבת זרע מישראל טמאה וכו' (מקואות פ"ח מ"ד), לא, טהורה מדאורייתא וטמאה מדרבנן.
תא שמע, נמצאת אומר שכבת זרע של ישראל, טמאה בכל מקום [וכו'], אלא שמע מינה טהורה [אפילו] מדרבנן שמע מינה.
ורבה לא מצינו מי שחולק עליו, ואפילו הכי מסיק בתא שמע דשמע מינה כוותיה, עד כאן לשונו (מהר"י קארו).
הוא מתייחס לסיפא של הציטוט מהגמרא, שגם הביטוי "תא שמע" מובא כסיוע לדעת יחיד!
17.
הביטוי "לימא מסייע ל..." - 87 מופעים בש"ס,
והביטוי "מסייע ל..." - 148 מופעים בש"ס.
